Devarim (Deuteronomy) פרק ל"א

אוַיֵּ֖לֶךְ משֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל:
בוַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם בֶּן־מֵאָה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָֽנֹכִי֙ הַיּ֔וֹם לֹֽא־אוּכַ֥ל ע֖וֹד לָצֵ֣את וְלָב֑וֹא וַֽיהֹוָה֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י לֹ֥א תַֽעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה:
    וילך משה וגו', לֹֽא־אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא  יָכוֹל שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלא נָס לֵחֹה", אֶלָּא מַהוּ לא אוכל? אֵינִי רַשַּׁאי, שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנִּי הָרְשׁוּת וְנִתְּנָה לִיהוֹשֻׁעַ.
    וה' אָמַר אֵלַי  זֶהוּ פֵּרוּשׁ לא אוכל עוד לצאת ולבוא — לְפִי שֶׁה' אמר אלי:
    אָֽנֹכִי הַיּוֹם  הַיּוֹם מָלאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי, בְּיוֹם זֶה נוֹלַדְתִּי וּבְיוֹם זֶה אָמוּת (סוטה י"ג). דָּבָר אַחֵר — לצאת ולבוא. בְּדִבְרֵי תוֹרָה, מְלַמֵּד שֶׁנִּסְתְּמוּ מִמֶּנּוּ מָסוֹרוֹת וּמַעְיְנוֹת הַחָכְמָה (סוטה י"ג):
גיְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ ה֣וּא | עֹבֵ֣ר לְפָנֶ֗יךָ הֽוּא־יַשְׁמִ֞יד אֶת־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנֶ֖יךָ וִֽירִשְׁתָּ֑ם יְהוֹשֻׁ֗עַ ה֚וּא עֹבֵ֣ר לְפָנֶ֔יךָ כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה: