פרק כא

הלכות טומאת מת פרק אחד ועשרים

א. מנין לצמיד פתיל שמציל באהל המת שנאמר וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא הא יש צמיד פתיל עליו טהור ומפי השמועה למדו שאין הכתוב מדבר אלא בכלי חרש בלבד כלי שאינו מטמא אלא דרך פתחו לפיכך אם היה פתחו סתום ומוקף צמיד פתיל הציל על כל שבתוכו ק"ו לכל הכלים שאין מקבלין טומאה שיצילו בצמיד פתיל והם כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה וכלי עצמות הדג ועורו ועצמות העוף וכלי עץ הבא במדה ונסרים של עץ שהן פשוטין ואינן כלים וגלמי כלי מתכת כל אלו מצילין בצמיד פתיל אם הדברים שבתוך הכלי המוקף נצלו ק"ו לבלועין ולכלים שתחת האהלים מה בין אהלים לכלים שמצילין בצמיד פתיל שהכלים אינן מצילין אלא בצמיד פתיל והאהלים מצילין בכיסוי בלבד:

ב. משפך שכפהו מציל בכיסוי אף על פי שקצתו נקוב נקב קטן הרי הוא כסתום:

ג כל הכלים המצילין בצמיד פתיל אם היו בהן טפח על טפח על רום טפח וכפאן על פיהם על הארץ אע"פ שלא מירח בצמיד פתיל מן הצדדין הרי אלו מצילין כל מה שתחתיהן עד התהום מפני שהן כאהל והאהל מציל אא"כ היה הכלי כלי חרש שאין אהלי כלי חרש מצילין כיצד חבית שכפויה על פיה אף ע"פ שמירחה בטיט מן הצדדין כל מה שתחתיה טמא שנאמר צמיד פתיל עליו ולא צמיד פתיל על גבו הדביק פיה לכותל ומירחה מן הצדדים מצלת על כל מה שבתוכה ועל כל שכנגדה בכותל ואם לא מירח מן הצדדין אינה מצלת שאין כלי חרש מציל משום אהל כמו שביארנו אבל שאר כל הכלים המצילין בצמיד פתיל שהיו פיותיהן דבוקות בדפני הבית מצילין בלא צמיד פתיל מפני שהן מצילין משום אהל לפיכך צריך שיהיה בדופן הכלי טפח שאין הכלים מצילין עם דפנות אהלים עד שיהיה להן דופן [טפח] היה לכלי דופן חצי טפח והיה יוצא מדופן האהל שפה חצי טפח והדביק זה לזה אף על פי שיש שם חלל טפח אינו מציל עד שיהיה טפח ממקום אחד:

ד כשם שמצילין מבפנים עם דפנות האהל כך מצילין חוץ לאהל אם סמכן לאהל שהרי האהל נעשה כסוי מ"מ כיצד כלי מיחם שיש לו דופן טפח שהניחו ע"ג יתדות חוץ לאהל וסמך פיו לדופן האהל והיתה טומאה תחתיו כלים שבתוכו טהורין ואם היה סמוך לכותל חצר או לכותל גינה אינו מציל לפי שאינן כותל אהל ולפיכך כלים שבתוך הכלי טמאים שהרי האהילו על הטומאה:

ה. קורה שיש בה פותח טפח והיא נתונה מכותל לכותל וטומאה תחתיה וקדרה תלויה מן הקורה והיתה הקורה נוגעת בפי הקדרה כולה ומכסה אותה כלים שבקדרה טהורים שהרי הוצלו בכיסוי האהל להם ואם לא היה פי הקדרה מכוסה בקורה אלא ביניהם ריוח כל מה שבקדרה טמא והקדרה עצמה טמאה:

ו. בור שבתוך הבית וטומאה בבית וכלים בבור אם היה מכוסה בנסר חלק או בכלי המציל שיש לו דופן טפח הרי כל מה שבבור טהור היה לבור בניין סביב לפיו גבוה טפח על הארץ בין שכסהו בכלי המציל שיש לו דופן בין שלא היתה לו דופן ה"ז מציל שהרי יש לו דופן טפח ממקום אחר:

ז חדות הבנוי בתוך הבית ומגורה בתוכו והפרח שלה יוצא ומכסה פי החדות ונתן כלי המציל באהל המת על פי החדות והרי הוא נשען על פרח המנורה רואין אם תנטל מנורה והכלי המציל עומד ה"ז מציל על כל שבחדות וכלים שבין שפת הכלי ושפת החדות טהורים עד התהום ואף המנורה טהורה אע"פ ששפת הפרח נראה בין הכסוי והחדות ואם לאו הכל טמא:

ח. החדות הבנוי בתוך הבית וכלי המציל נתון על פיו והיתה טומאה בין שפת הכלי ושפת החדות או בתוך החדות הבית טמא שאין האהל שבתוך הבית מונע הטומאה כמו שביארנו היתה טומאה בבית כלים שבכתלי החדות אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורים ואם לאו טמאים ואם היו כתלי החדות רחבים משל בית בין כך ובין כך טהורים מפני שאינן מכתלי הבית וכשם שמציל החדות בתוכו כך מציל בכתליו כבר ביארנו שהתנור הישן הרי הוא ככל הכלים שהן מביאים את הטומאה ואינן נעשין אהלים ומפני זה אינו מציל על מה שבתוכו אלא אם כן היה מוקף צמיד פתיל כשאר כלים המצילים וכן ביארנו שהתנור החדש אינו ככלים לענין זה אלא נעשה אהל ולפיכך מציל על מה שבתוכו בכיסוי בלבד בלא צמיד פתיל כאהלים וכיסוי התנור הוא נקרא סרידא:

ט. תנור ישן בתוך החדש וסרידא ע"פ החדש והרי הכיסוי נשען על פי התנור הישן רואין אם כשינטל הישן תפול הסרידא לא הציל וכל שבתוכו טמא ואם לאו הכל טהור היה החדש בתוך הישן והסרידא מונחת על פי הישן אם יש בין החדש והכיסוי פחות מטפח כל שבתוך החדש טהור וכאילו הסרידא מונחת על פיו:

י סרידא של חרס שיש לה שפה והיא עודפת ע"פ התנור ומוקפת צמיד פתיל אפילו היתה טומאה תחתיה או על גבה הכל טמא אבל כנגד אוירו של תנור טהור היתה טומאה כנגד אוירו של תנור מכנגדו עד לרקיע טמא וכל מה שבתוכו טהור:

יא. קדרה שכפאה על פי החבית ומירח דפנותיה עם החבית מצלת על כל מה שבתוכה ועל מה שבינה ובין שפתות החבית הושיבה על פי החבית כדרכה ומירח אינה מצלת מפני שהקדרה מתטמאה מאוירה ואין כלי טמא מציל כמו שביארנו: