Rambam - 1 Chapter a Day - Estudo diário de Torá

אכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לְהָמִית אֶת הַמְּחֻיָּב מִיתָה - כָּךְ מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַלְקוֹת אֶת הַמְּחֻיָּב מַלְקוּת, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו" (דברים כה, ב). וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמַּלְקוּת בִּשְׁלוֹשָׁה, בִּמְקוֹם מִיתָה הִיא עוֹמֶדֶת.

במַלְקִין בַּזְּמַן הַזֶּה בְּכָל מָקוֹם מִן הַתּוֹרָה בִּפְנֵי שְׁלוֹשָׁה סְמוּכִין, אֲבָל לֹא בִּפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת.

גוְכָל מַלְקִיּוֹת שֶׁמַּלְקִין דַּיָּנֵי חוּצָה לָאָרֶץ בְּכָל מָקוֹם, אֵינָהּ אֶלָא מַכַּת מַרְדּוּת.

דאֵין אָדָם לוֹקֶה אֶלָא בְּעֵדִים, וְהַתְרָאָה; וּבוֹדְקִין הָעֵדִים בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת.

עָבַר עַל לָאו שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה, וְהִתְרוּ בּוֹ וְאָמְרוּ לוֹ 'לֹא תַעֲשֶׂה דָּבָר זֶה, שֶׁאִם תַּעֲשֶׂה וְלֹא תְקַיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבּוֹ - תִּלְקֶה', וְעָבַר וְלֹא קִיֵּם הָעֲשֵׂה - הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. אַף עַל פִּי שֶׁהַהַתְרָאָה בְּסָּפֵק הִיא, שֶׁאִם יְקַיֵּם - יִפָּטֵר, הַתְרָאַת סָפֵק הַתְרָאָה הִיא.

העָבַר עֲבֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַלְקוּת וּמִיתַת בֵּית דִּין כְּאַחַת, כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה - אִם הִתְרוּ בּוֹ לְמִיתָה, סוֹקְלִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי נִתְחַיֵּב בְּדִין גָּדוֹל מִזֶּה; וְאִם הִתְרוּ בּוֹ לְמַלְקוּת בִּלְבַד, לוֹקֶה.

ואֵינוֹ צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים לְמַלְקוּת אֶלָא בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה; אֲבָל הָאִסּוּר עַצְמוֹ, בְּעֵד אֶחָד יֻחְזַק. כֵּיצַד? אָמַר עֵד אֶחָד 'חֵלֶב כְּלָיוֹת הוּא זֶה', 'כִּלְאֵי הַכֶּרֶם הֵם פֵּרוֹת אֵלּוּ', 'גְּרוּשָׁה' אוֹ 'זוֹנָה הִיא אִשָּׁה זוֹ', וְאָכַל אוֹ בָּעַל בְּעֵדִים אַחַר שֶׁהֻתְרָה בּוֹ - הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, אַף עַל פִּי שֶׁעִיקַר הָאִסּוּר בְּעֵד אֶחָד.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הִכְחִישׁ הָעֵד בְּעֵת שֶׁקָּבַע הָאִסּוּר. אֲבָל אִם אָמַר 'זֶה אֵינוֹ חֵלֶב', 'זוֹ אֵינָהּ גְּרוּשָׁה', וְאָכַל אוֹ בָּעַל אַחַר שֶׁהִכְחִישׁ - אֵינוֹ לוֹקֶה, עַד שֶׁיִּקְבְּעוּ הָאִסּוּר שְׁנֵי עֵדִים.

זשָׁתַק בְּעֵת שֶׁהֵעִיד הָעֵד הָאֶחָד בִּקְבִיעַת הָאִסּוּר, וְאַחַר שֶׁעָבַר וְהִתְרוּ בּוֹ טָעַן לְהַכְחִישׁ הָעֵד - אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָא לוֹקֶה.

חכֵּיצַד מַלְקִין אוֹתוֹ? כּוֹפֵת שְׁתֵּי יָדָיו עַל הָעַמּוּד אֵילָּךְ וְאֵילָּךְ, וְחַזָּן הַכְּנֶסֶת אוֹחֵז בִּבְגָדָיו, אִם נִקְרְעוּ נִקְרְעוּ, וְאִם נִפְרְמוּ נִפְרְמוּ, עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבּוֹ. שֶׁאֵין מַכֵּהוּ עַל כְּסוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִכָּהוּ" (דברים כה, ב) - לֹא לִכְסוּתוֹ. וְהָאֶבֶן נְתוּנָה מֵאֲחוֹרָיו, שֶׁהַחַזָּן הַמַּכֶּה עוֹמֵד עָלֶיהָ. וּרְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל בְּיָדוֹ - כְּפוּלָה לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה, וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת שֶׁל חֲמוֹר עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בָּהּ, וְרֹחַב הָרְצוּעָה טֶפַח, וְאָרְכָּהּ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מַגַּעַת עַד פִּי כְּרֵסוֹ. וְיָּד שֶׁל רְצוּעוֹת שֶׁאוֹחֵז בָּהּ, אָרְכָּהּ טֶפַח.

טהָאִישׁ הַמַּכֶּה, צָרִיךְ לִהְיוֹת יָתֵר בְּדֵעָה חָסֵר בְּכוֹחַ, וּמַגְבִּיהַּ אֶת הָרְצוּעוֹת בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וּמַכֶּה בְּיָדוֹ אַחַת בְּכָל כּוֹחוֹ. וּמַלְקֵהוּ שְׁלִישׁ מִלְּפָנָיו, עַל חָזֵהוּ בֵּין דַּדָּיו, וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים מֵאַחֲרָיו, שְׁלִישׁ עַל כָּתֵף זוֹ וּשְׁלִישׁ עַל כָּתֵף זוֹ.

יזֶה הַמֻּכֶּה אֵינוֹ לֹא עוֹמֵד וְלֹא יוֹשֵׁב, אֶלָא מֻטֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו" (דברים כה, ב) - שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו שֶׁל שּׁוֹפֵט בּוֹ, לֹא שֶׁיִּהְיֶה מַבִּיט בְּדָבָר אַחֵר וּמַכֵּהוּ. מִכָּאן, שֶׁאֵין מַלְקִין שְׁנַיִם כְּאֶחָד.

יאהַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִין, קוֹרֵא כָּל זְמַן שֶׁזֶּה לוֹקֶה "אִם לֹא תִשְׁמֹר... וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ..." (דברים כח, נח-נט); וּמִתְכַּוֵּן לִגְמֹר הַפְּסוּקִים עִם הַמַּלְקוּת. וְאִם לֹא גָמַר, חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא, וְקוֹרֵא וְחוֹזֵר, עַד שֶׁתִּגָּמֵר הַהַכָּאָה. וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּדַּיָּנִין מוֹנֶה; וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר לַחַזָּן 'הַכֵּה' - כָּל זְמַן שֶׁמַּכֶּה, עַל פִּיו הוּא מַכֶּה.

יבמֵת תַּחַת יָדוֹ, פָּטוּר. וְאִם הוֹסִיף רְצוּעָה אַחַת עַל הָאֹמֶד וָמֵת - הֲרֵי הַחַזָּן גּוֹלֶה. וְאִם לֹא מֵת - הֲרֵי הַחַזָּן עָבַר עַל מַצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא יֹסִיף" (דברים כה, ג).

וְהוּא הַדִּין לְכָל מַכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וּמַה אִם זֶה שֶׁנָּתְנָה תּוֹרָה רְשׁוּת לְהַכּוֹתוֹ, צִוָּה הַכָּתוּב שֶׁלֹּא לְהַכּוֹתוֹ יָתֵר עַל רִשְׁעוֹ - קַל וְחֹמֶר לִשְׁאָר כָּל אָדָם. לְפִיכָךְ כָּל הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ - אַפִלּוּ הִכָּה עֶבֶד - הַכָּאָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה, לוֹקֶה. אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה, הוֹאִיל וְהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם מָמוֹן - אֵין אָדָם לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.