והנה, כל זה -

המוסבר לעיל בענין המדות, בהקשר לענין ההשפעה, הוא רק על דרך משל לבד, -

אין זה ענינן האמיתי של "ספירות" בנפש, כי כל זה הוא בנפש השכלית התחתונה שבאדם, הבאה מקליפת נוגה. -

נפש זו היא "תחתונה" שנמשכת לענינים (ארציים) תחתונים, ואף ענין השכל שבנפש זו הוא בענינים תחתונים, בענינים של "יש" ו"מציאות", להבין את מציאותם וכדומה, שכן, כיוון שזו נפש של קליפה, הרי למרות שזו קליפת "נוגה" שיש בה גם טוב, בכל זאת היא קשורה ב"יש" ו"מציאות" ובענינים תחתונים, אך באמת לאמיתו, -

לאמיתת ענין הספירות בנפש האדם, שזה - בנפש העליונה האלהית, שהיא "חלק אלוה ממעל", -

כמוסבר בפרק שני של החלק הראשון של ספר ה"תניא" הענין של "חלק אלקה ממעל", שנפש זו היא נפש עליונה השקועה בענינים נעלים, בענינים של אלקות, כל המידות, פנימיות וחיצוניות, הן לה' לבדו. -

גם ה"חסד" שהוא מדה חיצונית וגם האהבה שהיא פנימיות החסד - הם שניהם להקדוש ברוך הוא לבדו, כי מחמת אהבת ה' ומרב חפצו לדבקה בו, הוא חפץ -

ברצון פנימי לעשות חסד כדי לדבק במדותיו, -

של הקדוש ברוך הוא, כמאמר רז"ל על פסוק : "ולדבקה בו" - "הדבק במדותיו". -

כיצד יכול אדם להתדבק בהקדוש ברוך הוא - הרי זה על ידי שהוא מתדבק במדותיו, וכמו שהקב"ה הוא רחום - כך הוא רחום, וכמו שהקב"ה הוא חפץ חסד - הרי זה המניע הפנימי הטמון ברצונו לעשות חסד - וזאת כדי להתדבק בהקב"ה. וכן במדת הגבורה, -

חיצוניות היראה - היא גם כן רק בענינים של אלקות, להפרע מן הרשעים ולענשם בענשי התורה, -

שזה ענין של "גבורה", וכן להתגבר על יצרו, ולקדש את עצמו -

להיבדל, במתר לו, ולעשות גדר וסיג לתורה -

כל זה הוא מפני פחד ה' ויראתו, פן יבא לידי חטא חס ושלום. -

שבגלל כך הוא מקדש עצמו בהרבה "שערים" של היתר, שלא יבוא לידי שער אחד אל איסור , ומצד זה הוא עושה לעצמו גדרים וסייגים לענינים של תורה - כדי שלא יעבור חס ושלום על אף חטא, הרי, שה"יראה", שהיא המדה הפנימית, היא להקב"ה, וה"גבורה", המדה החיצונית, היא גם כן בענינים של הקב"ה - ענינים של תורה ומצוות. וכן -

במדת ה"תפארת", לפאר את ה' ותורתו בכל מיני פאר, -

כמו ספר תורה הדור, תפילין יפות, וכדומה, שזו מדת ה"תפארת", מלשון יופי, ולדבקה בשבחיו -

במתן שבח להקב"ה, בכל בחינות נפשו, -

שזה "תפארת", מלשון "לפאר" ולשבח, דהינו בהתבוננות שכלו ומחשבתו -

שמה שהוא מפאר ומשבח את הקב"ה, יהיה מתוך התבוננות עמוקה של שכלו ושל מחשבתו בגדלות הקב"ה, גם בדבורו. -

שאמירתו שבחיו של הקב"ה בדיבור, לא תהיה דיבור בפה בלבד, אלא גם מתוך התבוננות עמוקה של שכל ושל מחשבה. כך שישנן כאן כל בחינות נפשו, שכל ומדות - מדת ה"תפארת" - ומחשבה ודיבור, שדיבור הוא הרי "מעשה זוטא"

- הרי זה גם כן בחינת מעשה; או שהכוונה היא לכל בחינות הנפש השייכות בענין השבחים, והן, שכל ומחשבה ודיבור. וכן -

במדת ה"נצח", לעמוד בנצחון נגד כל מונע מעבודת ה' ומלדבקה בו, ונגד כל מונע מלהיות כבוד ה' מלא -

ובהתגלות, את כל הארץ, כמלחמות ה' אשר נלחם דוד המלך עליו השלום. -

שענין המלחמות והנצחונות בא מצד מדת ה"נצח" של הנפש האלקית, וכן -

במדת ה"הוד", להשתחוות ולהודות לה', -

בבחינה של הודאה ושל ביטול, שהוא מודה למרות שאין הוא מבין, אשר מחיה ומהוה את הכל, והכל בטל במציאות אצלו, וכלא קמיה -

הכל לגבי הקדוש ברוך הוא, כלא חשיב, -

נחשב לכלום, וכאין ואפס ממש. ואף שאין אנו משיגים איך הוא הכל אפס ממש קמיה -

לגביו. שכן, הקב"ה הרי ברא הכל, והרי זו בריאה "יש" מ"אין" - גם מצד הכוח האלקי המהווה והבורא, אף-על-פי-כן, מודים אנחנו בהודאה אמתית -

הנחה אמיתית בנפש, המרגישה את האמת, שכן הוא באמת לאמתו. -

שהאמת האמיתית היא כמו "דעת עליון", שהכל הוא "כלא ממש" ובטל במציאות לגבי הקב"ה, שלא כפי שהוא ב"דעת תחתון" שקיים "יש" אלא שה"יש" בטל לאלקות , זה בא מצד מדת ה"הוד", ההודאה והביטול לאמת למרות שלא מבינים אותה. ובכלל זה -

של מדת ה"הוד", גם כן, להודות לה' על כל הטובות אשר גמלנו, ולא להיות כפוי טובה חס ושלום. -

שאינו מכיר בטוב שעשו לו, אלא שיתן תודה להקב"ה על כל הטובה שהקב"ה עשה אתנו, זה "הוד", מלשון הודאה - להודות, ובכלל זה, -

של מדת ה"הוד", להודות על כל שבחיו ומדותיו ופעלותיו באצילות ובריאות עליונים ותחתונים, שהם משבחים עד אין תכלית [נסח אחר: חקר], ונאים וראוים אליו יתברך ויתעלה, והוא מלשון "הוד והדר". וכן במדת -

יסוד, הנקראת "צדיק יסוד עולם" , -

שגם היא, כפי שהיא בנפש האלקית, היא באלקות, כפי ועל דרך שדובר לעיל, במשל, בענין ההשפעה, ש"יסוד" הוא ענין ההתקשרות בחשק ותענוג להשפיע לבנו (המקבל), כך יאמר רבנו הזקן להלן בענין "יסוד", התקשרות בחשק ובתענוג באלקות, להיות נפשו קשורה בה' חיי החיים, -

המחיה את החיים עצמם, ולדבקה בו -

בהקדוש ברוך הוא, בדביקה וחשיקה, בחשק ותענוג נפלא. -

שזה מצד מדת ה"יסוד", ההתקשרות באלקות בחשק ותענוג נפלא, ובמדת מלכות, -

של הנפש האלקית שהיא באלקות, לקבל עליו על מלכותו ועבודתו כעבודת כל עבד לאדונו באימה וביראה. -

כך יעבוד את הקדוש ברוך הוא באימה וביראה מצד הקבלת עול שקיבל על עצמו עול מלכות שמים. רבנו הזקן הסביר כאן כל שבעת המדות, מ"חסד" עד "מלכות", כפי שהן כולן באלקות - בנפשו האלקית של יהודי. להלן יסביר רבנו הזקן את הכוחות והספירות של חכמה - בינה - דעת - בנפש האלקית.