לאנשי קהלת וכו' כנזכר לעיל, רבות מאגרות הקודש שלו, כתב רבנו הזקן, בקשר לענין הצדקה בכלל, וצדקת ארץ ישראל (בשביל אלה שעוסקים בתורה ובעבודה בארץ ישראל) בפרט, חלק מאגרות הקודש הופנו לקהלות מסויימות בהזדמנויות מסויימות.  אגרת הקודש סימן טז, נכתבה לקהלה מסויימת, כפי שצויין בראשית האגרת: "לאנשי ק' וכו"', וכפי הנראה מתוכן האגרת, היה מצב הפרנסה באותה קהלה ירוד מאד, ונתקבלו ידיעות אצל רבנו הזקן, שה"מעמד" של אותה קהלה עבור "כולל חב"ד" (צדקת ארץ ישראל) קטן בגלל כך. לכן כותב להם רבנו הזקן, שידוע לו מצב פרנסתם, שנתדלדל מאד בזמנים האחרונים, ובכל זאת נוגע הדבר בנפשם, שמבלי הבט על מצבם, יחזיקו את ה"מעמד" לצדקת ארץ ישראל, ומציין טעמים על כך גם על פי דין וגם לפנים משורת הדין.

  טז.  אהובי, אחי ורעי אשר -  קרובים ויקרים לי כנפשי! -  ישנה מעלה בקרבתו של אח וישנה מעלה בקרבתו ומסירותו של ידיד וחבר ; רבנו הזקן מציין שני הביטויים "אחיי" ו"רעיי", שהאגרת נכתבה מתוך האהבה בשני האופנים. הנה לא נעלם ממני צוק העתים, -  הללו, אשר נתדלדלה הפרנסה, ובפרט הידועים לי ממחניכם -  מקהלתכם, אשר מטה ידם -  מצב פרנסתם ירד מטה, בלי שום משען ומשענה, -  כלומר, שלא הבעל ולא האשה מרוויחים לפרנסה, וממש לווים ואוכלים, -  נאלצים ללוות כספים כדי לקנות צרכי אוכל, ה' ירחם עליהם וירחיב להם בצר בקרוב, -  הרי מצב זה - כותב רבנו הזקן - ידוע לי, ועם כל זה -  מבלי הבט על המצב האיום, לא טוב הם עושים לנפשם, לפי הנשמע, אשר קפצו ידם הפתוחה מעודם עד היום הזה, לתן -  לתת, ביד מלאה ועין יפה לכל הצטרכות ההכרחיות לדי מחסורי האביונים נקיים, אשר עיניהם נשואות אלינו, -  שנבוא לעזרתם, הכוונה לעניי ארץ ישראל שאין להם שום מקור לפרנסה רק מה שעוזרים להם מה"כולל", ואם אנו לא נרחם עליהם, חס ושלום - מי ירחם עליהם? "וחי אחיך עמך" כתיב ! -  כלומר, גם בצרכי החיים המוכרחים ביותר, יתחלקו עם יהודי שני, ולא אמרו -  חכמינו ז"ל: "חייך קודמין", אלא כשביד אחד קתון של מים וכו', -  מה שחכמינו ז"ל אומרים שחייו של אדם באים לפני חייו של הזולת, ו"וחי אחיך עמך" הכוונה, שאתה בעצמך (חייך אתה) בא תחילה, הם אמרו זאת רק כשיש ביד אחד כד מים המספיקים להחזקת חייו של אדם אחד בלבד, עד שיגיעו למקום ישוב שיש שם מים, ואם יתחלק במים אלה עם יהודי שני, שניהם לא ישארו בחיים, שאז אומרים "חייך קודמין לחיי חבירך", שהוא -  כד המים, דבר השוה לשניהם בשוה -  לגבי שניהם מדובר על צורך נפש שווה, לשתות להשיב נפשם בצמא, אבל אם העני צריך לחם לפי הטף ועצים וכסות בקרה וכהאי גונא -  צרכי חיים דומים, כל דברים אלו קודמין לכל מלבושי כבוד -  מלבושים שלא זקוקים להם בגלל קור וכדומה, אלא הם מלבושי כבוד, וזבח משפחה בשר ודגים וכל מטעמים של האדם וכל בני ביתו, ולא שיך -  לומר בזה "חייך קודמין", מאחר שאינן חיי נפש ממש כמו של העני שוה בשוה ממש, כדאיתא -  כמו שמצינו בנדרים דף פ. -  "מעיין של בני העיר - חייהן וחיי אחרים - חייהן קודמין לחיי אחרים; (שתיית) בהמתם [ובהמת אחרים - בהמתם] קודמת לבהמה אחרים; כביסתן וכביסת אחרים - כביסתן קודמת לכביסת אחרים" ואילו אם מדובר במים לשתות של האחרים, וכביסה שלהם - "חיי אחרים קודמין לכביסתן" - מפני שאצל האחרים זה יותר ענין של חיים. הרי, שאם הצרכים אינם שוה בשוה ממש, גם אם מדובר בדבר נחוץ מאד, בכל זאת לא אומרים "חייך קודמין לחיי חבירך", בשעה שלגבי אותם עניים מדובר אודות לחם לפי הטף, עצים ומלבושים להגן מפני הקור, הרי זה קודם וחשוב יותר אפילו מצרכים חשובים למשפחה העצמית, למרות שלפי הבנתם הם - אלה הם דברים מאד חשובים להם.