על כן אהוביי אחיי, שימו נא לבבכם לאלה הדברים הנאמרים בקצרה מאד (ואם ירצה ה' פא"פ אדבר בם בארכה), איך היות כל עיקר עבודת ה' בעתים הללו בעקבות משיחא -
עיקר העבודה בזמנים אלה, של "עקבות" משיח, היא עבודת הצדקה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אין ישראל נגאלין אלא בצדקה". ולא אמרו רבותינו זכרונם לברכה "תלמוד תורה שקול כנגד גמילות חסדים", -
כפי שהמשנה אומרת במסכת פאה "ותלמוד תורה כנגד כולם", שתלמוד תורה הוא כנגד כל הדברים הנמנים שם, כולל גם גמילת חסדים, הרי הם לא אמרו זאת אלא בימיהם, שתלמוד תורה היה עיקר העבודה אצלם, ועל כן היו חכמים גדולים תנאים ואמוראים. מה שאין כן בעקבות משיחא, -
בימי ביאת המשיח, שנפלה -
בחינת "סוכת דוד" עד בחינת רגליים ועקבים, שהיא בחינת עשיה -
"מלכות דאצילות" שהיא בחינת ה"שכינה" המתלבשת בעולמות בריאה, יצירה, עשיה - הנקראת גם כן "סוכת דוד", שכן דוד הוא הרי מלך ישראל, מרכבה ל"מלכות דאצילות" - ירדה ונפלה עד למדריגה התחתונה של "עשיה", אין דרך לדבקה בה באמת ולהפכא חשוכא -
ולהפוך חושך העולם, לנהורא דילה -
לאור שלה, [נסח אחר: דיליה] -
לאור שלו, כי אם בבחינת עשיה גם כן, -
ענין של מעשה - עשיה, לא רק ענין של שכל ודיבור כמו בלימוד התורה, שהיא מעשה הצדקה, -
אך, מדוע דוקא בחינת המעשה של צדקה - הרי כל המצוות המעשיות האחרות הן ענין של עשיה? - אומר על כך רבנו הזקן: כידוע למשכילים, שבחינת עשיה באלקות -
איזו השפעה אלקית מצויינת בבחינה של עשיה? היא בחינת השפעת והמשכת החיות למטה מטה למאן דלית ליה מגרמיה כלום. -
למי שאין לו משל עצמו כלום. ישנה השפעה אלקית בעולמות המצויינת בשם "מחשבה", וישנה השפעה המצויינת בשם "דיבור", אך איזו השפעה מצויינת בשם "עשיה" - הרי זו אותה השפעה הנמשכת למטה מטה, למקום שאין בו כלל שום התגלות אלקית, וזה עולם העשיה, הרי שמעשה הצדקה מכוון ממש נגד הבחינה של עשיה באלקות, שכן, זה הרי ענין הצדקה, להשפיע לעני שאין לו משלו כלום. וכל הזובח את יצרו בזה -
בענין הצדקה, ופותח ידו ולבבו -
לתת צדקה ביד פתוחה וברגש של לב רחב, אתכפיא סטרא אחרא -
נכפית על ידי כך ה"סטרא אחרא" (קליפות) לקדושה, ומהפך חשוכא -
ומהפך את החושך לאור השם יתברך, השוכן עלינו בבחינת עשיה בעקבות משיחא, -
בזמן של "עקבות משיח", ויזכה לראות עין בעין בשוב ה' ציון כו': -
שאז תראה העין הגשמית אלקות, כפי שהעין שלמעלה רואה, ותהיה זו ראיה של עין גשמית - ענין של עשיה שבו תתגלה אלקות באופן של ראיה, שההתאמתות שבה היא למעלה מעלה מאשר על ידי ענין של שכל והבנה.