והנה מודעת זאת, -

ידוע הדבר, דיש ב' מיני דחילו ורחימו: -

ישנם שני סוגי יראה ואהבה (גם ביראה וגם באהבה ישנם שני מינים): הראשונות

– הסוגים הראשונים ביראה ואהבה, הן הנולדות מהתבונה והדעת בגדלת ה' ו -

מההתבוננות והעמקת הדעת בדברים המביאים לידי אהבת ה' ויראתו, -

על מדת קירובו ואהבתו של הקב"ה לבני ישראל וכו', שבשעה שהאדם מעמיק דעתו בענינים אלה, נולדות בו אהבת ה' ויראת ה', והאחרונות

– הסוגים האחרונים ביראה ואהבה הן הבאות אחר כך מלמעלה בבחינת מתנה, -

אחרי שהאדם השיג לעצמו יראת ה' ואהבת ה' על ידי התבוננות, באות היראה והאהבה בדרך של מתנה מלמעלה, וכמו שנתבאר במקום אחר על פסוק: "עבודת מתנה אתן את כהנתכם", שהיא -

כהונתכם, היא מדת אהבה, -

ועל כך אומר הפסוק שישנו אופן זה של אהבה שהוא עבודת מתנה, בדרך מתנה מלמעלה, וכן הוא -

וכך הדבר, גם כן ביראה. -

שישנה מדריגה ביראה שהיא בדרך מתנה מלמעלה. והנה, ודאי -

הדבר, ש - אין ערוך כלל בין הראשונות -

בין הסוגים הראשונים ביראה ואהבה, שהן תולדות השכל הנברא, לגבי האחרונות -

לבין הסוגים האחרונים ביראה ואהבה, שהן -

בדרך של מתנה, מהבורא יתברך שמו, -

כשם שאין שום ערך בין נברא לבורא, כך אין שום ערך בין הסוג הראשון של אהבה ויראה שנוצר על ידי הנברא (באמצעות שכלו) לבין הסוג האחרון של אהבה ויראה שבא מהבורא. ולכן הן -

היראה והאהבה האחרונות, הן הנקראות בשם "אמת", כי "חותמו של הקדוש-ברוך-הוא אמת", שהוא אמת האמתי, וכל האמת שבנבראים כלא חשיבי קמיה. -

נחשבת ככלום לפניו יתברך, לכן, היראה והאהבה הבאות בדרך מתנה מהבורא, נקראות בשם "אמת". אך איזה הדרך שיזכה האדם ל"אמת ה'", -

שיזכה האדם ליראה ואהבה שהן "אמת" מבחינת ה"אמת" של הקב"ה, הנה הוא על ידי שיעורר רחמים רבים לפני ה' על הניצוץ שבנפשו, שהיא -

מדת הרחמים, היא מדתו של יעקב, מבריח מהקצה אל הקצה, דהיינו -

כלומר, מרום המעלות -

והמדריגות, עד למטה מטה, -

עוברת ומשתזרת מדת הרחמים של יעקב, ומכיוון שכך - יש בכוחה להמשיך "אמת ה'" לעולם השפל הזה החשוך, וכמו שכתוב: "כי אשב בחשך -

של העולם הזה, ה' אור לי". וזהו -

מה שכתוב: "כי גבר עלינו חסדו כו'". -

שחסד ה' מתגבר על חושך העולם הזה, ובנפש האדם הנמצאת בגוף - מאיר גילוי אור מה'. הרי, על כל פנים, שהדרך להמשכת "אמת ה"', היא על ידי התעוררות רחמים רבים. אך התעוררות רחמים רבים לפני ה' - צריך להיות גם כן באמת, וגם כשהוא באמת שלו - איך יוכל על ידי אמת שלו לעורר רחמים עליונים מ"אמת ה'"? -

כיוון שכאמור, כל אמת של נברא היא "כלא" לגבי האמת של הקב"ה. אך העצה לזה היא מדת הצדקה, שהיא מדת הרחמים על מאן דלית ליה מגרמיה -

למי שאין לו מעצמו כלום, להחיות רוח שפלים כו', ובאתערותא דלתתא -

"בהתעוררות שמלמטה" - אתערותא דלעילא, -

באה "התעוררות מלמעלה", ה' מעורר ישנים ומקיץ נרדמים, הם בחינת רחמים רבים וחסדים עליונים הנעלמים, -

שינה ותרדמה הם ענין של העלם ושל העלם עמוק יותר, כמו למשל באדם כשהוא ישן כוחותיו הם בהעלם, לכן נקראים הרחמים רבים והחסדים העליונים, שהם נעלמים בעצם - "ישנים" ו"נרדמים", ואותם הקב"ה מעורר ומקיץ לצאת מההעלם אל הגלוי והארה רבה, "לאור באור החיים", "אמת ה' לעולם". וזהו לשון זריעה הנאמר בצדקה, -

כמו "זורע צדקה" שבתחילת האגרת, או "זרעו לכם לצדקה", להצמיח -

ולגלות, כמו צמיחה שהיא הגילוי של הזריעה, אמת העליון, "אמת ה'". ובפרט, בצדקה וחסד של אמת שעושים עם ארץ הקדש תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן, לקים מה שכתוב: "אמת מארץ תצמח", -

למטה זה "ארץ ישראל" ולמעלה זה ספירת ה"מלכות" הנקראת בשם "ארץ", על ידי זריעת הצדקה בה, -

בארץ ישראל, וחסד ורחמים רבים הנאספים ונלקטים לתוכה, הם מעוררים גם כן חסדים עליונים הצפונים ונעלמים (בנסח אחר: בה), כמו שכתוב: -

"מה רב טובך "אשר צפנת כו'" - לכוננה ולהקימה. -

את הארץ שלמטה ארץ ישראל, ואת הארץ שלמעלה "מלכות דאצילות", היורדת להיות מקור לנבראים ולעולמות שלמטה מעולם ה"אצילות", ויש להקימה ולהעלותה, וזהו שכתוב: "בצדקה תכונני": - המוסב על כנסת ישראל שלמטה ושלמעלה - "מלכות דאצילות" הנקראת "כנסת ישראל".