Tanya do Dia

ועל כן, -

ולכן, ראשית הכל, שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה, ויחיה ממש באמונתו בה', המחיה ומטיב עמו בכל רגע. ומי שמתעצב -

בלבו, ומתאונן -

בדיבור, מראה בעצמו שיש לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה, והרי זה ככופר חס ושלום. -

הכופר חס ושלום בהימצאות הקדוש ברוך הוא בכל מקום, שכן, אם היה מאמין בכך באמת, הרי (כאמור) "באור פני מלך חיים" ו"עוז וחדוה במקומו" לא חסר לו הרי שום דבר. ועל כן -

ולכן, הרחיקו מדת העצבות במאד חכמי האמת. -

חכמי האמת (המקובלים) הרחיקו במאד מדת העצבות, שעל האדם להתרחק התרחקות מקסימאלית ממדת העצבות, שכן, יש בעצבות משום סתירה לאמונתו ה אמיתית של יהודי, ש"לית אתר פנוי מיני"' - שאין מקום פנוי ממנו יתברך. אבל המאמין -

באמת, לא יחוש משום יסורין בעולם, ובכל עניני העולם "הן" ו"לאו" שוין אצלו בהשואה אמתית. ומי שאין שוין לו - מראה בעצמו שהוא מ"ערב רב" -

שהצטרפו לבני ישראל ביציאתם ממצרים, דלגרמיהו עבדין , -

שעושים רק לצורך ולאהבת עצמם, ואוהב את עצמו -

עד כדי כך - הוספת כ"ק רבינו, לצאת מתחת יד -

ורשות ה' ולחיות בחיי הגוים בשביל אהבתו את עצמו, ועל כן -

ולכן, הוא חפץ -

ברצון של תענוג, בחיי בשרים

ובני ומזוני, -

רצונו וחפצו בענינים אלה הוא רצון הבא מאהבת עצמו, בלי כוונה לשם שמים, כי זה טוב לו. -

בשעה שהנהגת האדם היא באופן כזה - אזי ונוח לו שלא נברא, כי עקר בריאת האדם בעולם הזה הוא בשביל לנסותו בנסיונות אלו, -

נסיונות של קשיים בענינים גשמיים, ולדעת את אשר בלבבו, אם יפנה לבבו אחרי "אלהים אחרים", שהם תאוות הגוף המשתלשלים -

ובאות, מ"סטרא אחרא", -

מקליפות הנקראות "אלקים אחרים", שלכן גם תאוות הגוף הבאות ומקבלות חיותם מהקליפות נקראות גם כן "אלקים אחרים", ובהם הוא חפץ, -

ומתענג, או אם חפצו -

תענוגו, ורצונו לחיות חיים אמתיים המשתלשלים מ"אלקים חיים", אף שאינו יכול -

לחיות חיים כאלה, שכל חייו יהיו ענינים רוחניים ואלקות - עד שלא יהא איכפת לו כלל היסורים מהענינים הגשמיים. (צריך עיון. ובאיזה כתבי יד ליתא תבות אלו [אף שאינו יכול]. ובנסחא אחרת מצאנו כך: "או אם חפצו ורצונו - אף שאינו יכול - לחיות חיי אמתיים כו'". ולפי נסחא זו נראה שתבות [אף שאינו יכול] הוא מאמר מסגר) ויאמין שבאמת הוא חי בהם, -

בחיים האמיתיים הבאים מ"אלקים חיים", וכל צרכיו וכל עניניו משתלשלים באמת -

ומקבלים חיותם, בפרטי פרטיותיהם שלא מ"סטרא אחרא", -

שלא מן הקליפות, כי "מה'

מצעדי גבר כוננו" , -

צעדיו של אדם הם מה', ו"אין

מלה כו'" , -

שהאדם ידבר והקדוש ברוך הוא לא ידע מכך מקודם, כפי שהפסוק

מסיים: "הן ה' ידעת כולה", שלא רק מעשים, אלא גם דיבורים של האדם, יודע הקדוש ברוך הוא, עוד לפני שהאדם מבטא אותם, וממנו הוא מקבל את החיות לדבר אותו דיבור. ואם כן -

שהוא מקבל כל חיותו מהקדוש ברוך הוא, הכל טוב בתכלית רק שאינו מושג, -

לאדם ה"טוב" שבזה. ובאמונה זו -

שהוא מאמין בכך באמת נעשה הכל טוב גם בגלוי, -

שיראו בגלוי שזה טוב, שבאמונה זו שמאמין שהרע הנדמה בגילוי, -

שמה שנדמה בגלוי כ"רע", כל חיותו הוא מ"טוב" העליון, שהיא חכמתו יתברך שאינה משגת, והיא ה"עדן" שלמעלה מעולם הבא -

כנזכר לעיל, ש"עולם הבא" (גן עדן) הוא רק כ"גן" והמשכה מ"עדן", וה"טוב" שמ"עדן" הוא "טוב" שלמעלה מעלה