והנה, מודעת זאת, -

ידוע הדבר, שיש למעלה גם כן מדת הגבורה והצמצום, לצמצם ולהסתיר אורו יתברך לבל יתגלה לתחתונים. -

לנבראים התחתונים, הרי, כיצד, איפוא, מאיר "חסד ה"', בשעה שקיימת מדת הגבורה והצמצום המפסיקה את ההתגלות? אך הכל תלוי ב"אתערותא דלתתא", -

בהתעוררות שמלמטה. שאם האדם מתנהג בחסידות -

במדת החסד, להשפיע חיים וחסד כו' -

שהוא נותן צדקה המקיימת את העני בחיים, כך מעורר למעלה, -

שתומשך מדת החסד שלמעלה בהתגלות האלקית אליו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "במדה שאדם מודד - בה מודדין לו". -

וכאשר הוא מתנהג במדת החסד - מתנהגים אתו כך גם מלמעלה, שנותנים לו חסד שלמעלה. אלא דלכאורה זו אינה מן המדה, -

של אותו ענין, כי אם להשפיע לו חיי העולם הבא לבד כנגד מה שהוא משפיע חיי עולם הזה, -

שזה שכר מתאים - שבשעה שהוא משפיע ענין של העולם שלו, ענין של חיים גשמיים - מעניקים לו, באותה מדה, גם השכר בענין של עולם, פרט לכך שזה בעולם נעלה יותר, עולם הבא, אבל לא להשפיע לו חיי הארת אור ה' [נסח אחר: אין-סוף ברוך-הוא] ממש, -

ענין של "אין סוף", שלמעלה לגמרי מ"עולם", שיאיר ויגיה חשכו -

החושך שלו, ב"עבודה שבלב זו תפלה", שהיא בחינת ומדרגת תשובה עלאה -

תשובה עליונה, כנודע, -

הרי אין זה "מן המדה" להשפיע לו זאת, שהרי היא -

ה"תשובה העילאית" היא למעלה מעלה מכל חיי עולם הבא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים כו'", -

בעולם הזה מכל חיי העולם הבא", וכמו שנתבאר במקום אחר באריכות, דעולם הבא אינו אלא זיו והארה וכו': -

הארה מ"אור ה"', הנקרא "זיו השכינה". ואילו על ידי תשובה "לוקחים" את הקב"ה עצמו, הרי שההתגלות שבשעת התפלה היא למעלה מעלה מחיי עולם הבא, והרי אין זה "מן המדה" שעל ידי צדקה וחסד תאיר לו התגלות אלקית זו ?.