והנה, לפי שהמצות נתנו לנו על ידי התלבשות במדת גבורה וצמצום ההארה כו', -

וההתגלות שבמצוות, לכן רוב המצות יש להן שיעור מצומצם, כמו אורך הציצית י"ב גדלין, והתפילין -

צריכות להיות אצבעים על אצבעים -

לפי דעת הגאונים, כמובא בשולחן ערוך רבנו הזקן, ומרובעות דוקא, והלולב -

שיעורו ד' טפחים, והסוכה -

שיעורה ז' טפחים, והשופר -

שיעורו טפח, והמקוה -

שיעורה מ' סאה ; -

הרי שהן כולם בעלות שיעור ומדה. וכן בקרבנות יש להן שיעור מצמצם לזמן, -

בן כמה זמן יהיה בעל החי שמקריבים אותו לקרבן, כמו כבשים בני שנה, ואילים בני שתים, ופרים כו'. -

הרי שכל הקרבנות מוגבלים בשיעור שנות וזמן חייהם, וכן במעשה הצדקה וגמילות חסדים בממונו, אף שהיא מהעמודים שהעולם עומד עליהם, וכדכתיב: -

וכמו שכתוב: "עולם חסד יבנה", אפלו הכי יש לה שעור קצוב: חמש למצוה מן המבחר, -

כשרוצים לקיים המצוה באופן נעלה יותר, צריכים לתת חומש מהריווח, ומעשר למידה בינונית כו' 50. -

לקיים את המצוה במדה בינונית, שלא בצמצום ושלא בהידור רב - צריכים לתת מעשר מהריווח, הרי שלצדקה יש מדה ושיעור, וזה נקרא "חסד עולם", -

החסד שלמעלה הנמשך על ידי אופן זה של נתינת צדקה, במדה ובשיעור - נקרא "חסד עולם", פרוש: "חסד אל כל היום" , המתלבש בעולמות עליונים ותחתונים, על ידי אתערותא דלתתא, -

"התעוררות מלמטה" שהאדם מעורר על ידי עבודתו, היא מצות הצדקה וחסד שעושים בני אדם זה עם זה. -

שהצדקה והחסד שלהם ממשיכים את החסד שלמעלה שיתלבש בעולמות, ולפי שהעולם הוא בבחינת גבול ומידה - מהארץ עד לרקיע -

מהלך ת"ק -

500 שנה , וכן מרקיע לרקיע כו', -

מהלך ת"ק (500) שנה, כפי שחכמינו ז"ל מחשבים מדתו של כל רקיע ומרקיע לרקיע, - גבול של מדה ומקום, ושית אלפי שני הוי עלמא כו'

-

ששת אלפי שנה הן שנות קיום העולם, - גבול ומדה של זמן. וכיוון שהעולם מוגבל, לכן נתן שעור ומידה גם כן למצות הצדקה והחסד שבתורה כמו לשאר מצות התורה. -

שיש להן שיעור ומידה, כנזכר לעיל. כשם שהחסד שלמעלה שעל דבר זה להמשיך, הוא "חסד של עולם", חסד שביכולתו להתלבש בעולם בשיעור ובמדה, לכן גם העבודה המביאה המשכה זו מהחסד שלמעלה - עבודת צדקה וחסד של האדם - היא גם כן בשיעור ובמידה.