Tanya do Dia

אך האותיות

– שכאמור באות מ"חכמה", הן בבחינת חמר וצורה, -

שישנם ה"חומר" של האותיות וה"צורה" של האותיות, הנקרא פנימית וחיצונית, -

ה"חומר" של האותיות הוא החיצוניות של האותיות (הגוף של האותיות), וה"צורה" של האותיות היא הפנימיות והרוחניות של האותיות, כי הגם שמקורן

– של האותיות, הוא מקדמות השכל

– מבחינת ה"חכמה" שהיא למעלה וקודמת לשכל ורצון הנפש, -

שכאמור, מרצון הנפש לבטא אות זו או אחרת, בא ציורה של האות, זו היא בחינת צורת שנוי המבטא שבכ"ב אותיות, -

בשינוי שבין אות לאות בשעת ביטויין. אבל בחינת החמר וגוף התהוותן, והוא בחינת חיצוניותן, הוא ההבל היוצא מהלב, שממנו מתהוה קול פשוט היוצא מהגרון, ואחר כך נחלק לכ"ב הברות, ובטוי כ"ב אותיות

– החלוקה והשוני נעשים בה' מוצאות הידועות: אחה"ע -

האותיות א', ח', ה', ע' באות מהגרון, גיכ"ק

– האותיות ג', י, כ', ק באות מהחך כו'.

– האותיות ב', ו, מ', פ' – בומ"ף – באות מהשפתיים וכו'. ומבטא

– וצליל ההבל

– ההבל לכשעצמו יש לו גם כן צורה של ביטוי וצליל, גם כשאין הוא מתבטא באות, הוא אות ה'

– בצאת ההבל מהפה נשמע הצליל של אות ה', שהיא "אתא קלילא כו'", -

אות קלה, שאין בה ממש וממשות של אות מושלמת, והוא מקור החמר וגוף האותיות טרם התחלקותן לכ"ב