אך מודעת זאת, כי "אתערותא דלעילא" היא ב"אתערותא דלתתא" דוקא, -

כל התעוררות מלמעלה הנמשכת לאדם, באה דוקא על ידי ההתעוררות שהאדם מעורר על ידי עבודתו למטה, הרי אפילו ענין הבא מלמעלה דוקא, ואין בכוח עבודת האדם לפעול ולהמשיך ענין זה – בכל זאת זקוקים להתעוררות מלמטה גם להמשכה מסוג זה, בבחינת העלאת "מיין נוקבין", -

ההתעוררות והתשוקה מצד המקבל, המהוות כלי להמשכת "מיין דוכרין" – השפע מן המשפיע, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אין טפה יורדת מלמעלה כו'".

– שאין עולים כנגדה טפיים". ולכן צריך האדם לעשות בעצמו תחילת מילה זו, להסיר ערלת הלב וקליפה הגסה ודקה, המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב, שהיא

– פנימיות נקודת הלב, היא בחינת אהבת ה', בחינת "למען חייך", -

שהאלקות היא כל חייו, שהיא בגלות בתאוות עולם הזה, שהם

– התאוות הן גם כן בבחינת

– ובאופן של - "למען חייך" ב"זה לעמת זה", -

בצד המנוגד לקדושה, שהוא מושקע בתאוות עד שהן כל חייו, כנזכר לעיל.

– שישנם דברים שכל חיי האדם תלויים בהם, והוא שקוע בהם בכל פנימיות לבו, והיינו, -

הסרת הערלה האמורה, היא על ידי נתינת הצדקה לה' מממונו, שהוא

– הממון הוא חיותו.

– כפי שרבנו הזקן מסביר בפרק ל"ז שבחלק הראשון, שבכל אדם – כיוון שבממונו הוא יכול לקנות דבר שנותן לו חיי נפשו, הרי, שבממון שהוא נותן לצדקה, הוא נותן "חיי נפשו" להקב"ה, ובפרט מי שמזונותיו מצמצמים ודחיקא ליה שעתא טובא, -

והשעה דוחקת לו במדה מרובה, שמצב פרנסתו דחוק לו מאד באותה שעה, שנותן מחייו ממש.

– כשהוא נותן צדקה מבלי הבט על מצבו הקשה, ובפרטות אם

– הוא נהנה מיגיע כפיו, -

שהוא "חי" ממסחרו או ממלאכתו שאי אפשר שלא עסק בהם פעמים רבות בבחינת נקדת פנימית הלב מעמקא דלבא, -

מעומק הלב, כמנהג העולם בעסקיהם במשא ומתן וכהאי גונא, -

וכיוצא בהם הרי שבודאי עסק בכך אי פעם להרויח כספו מתוך הנקודה הפנימית של לבו, והרי עתה הפעם כשמפזר מיגיעו

– שלא לפי מעמדו, ונותן לה' בשמחה ובטוב לבב - הנה בזה פודה נפשו משחת, דהיינו

– שהוא פודה בחינת נקודת פנימית לבבו, שהיתה

– עד לאותה שעה, בבחינת גלות ושביה בתוך הקלפה גסה או דקה, כמו שכתוב: "מכל משמר נצר לבך" - "משמר" פרוש בית האסורים, -

ופירוש הפסוק "מכל משמר נצור לבך" הוא – שמור את לבך שלא יהא נתון במאסר ובגלות בתוך הקליפות והתאוות, הרי שעד לאותה שעה היה לבו בגלות ובשביה, ועתה נפדה

– נקודת פנימיות לבו, מהחיצונים

– מהקליפות, בצדקה זו. וזה גם כן לשון "פריעה"

– כמוסבר לעיל, שהסרת הקליפה הדקה, התאוות הדקות, נקראת בשם "פריעה", הרי זה גם כן פירוש המלה "פריעה" - ענין פריעת חוב, שנתחייב ונשתעבד לחיצונים שמשלו בו על נקודת פנימיות לבבו. וזהו

– מה שהפסוק אומר "ושביה בצדקה"

– שגם אלה שהיו נתונים בבחינת שביה, נפדים ונגאלים על ידי צדקה.