וביאור הענין, -

איזה ענין יש בנשמה, שבו נראה שהיא חלק משם הוי' – כלומר, שאותם בחינות וענינים שישנם בשם הוי', ישנם גם ב"חלק" זה – בנשמה? רבנו הזקן מסביר להלן, שבשם הוי' נכללות עשר הספירות, ובמקביל ישנם בנשמה עשרה כוחות שהם כמו עשר הספירות: כנודע ממאמר אליהו: -

ב"פתח אליהו" שבהקדמת תקוני זהר: "אנת הוא דאפיקת

– אתה הוא זה שהוצאת, האצלת, עשר תקונין, -

עשרה תיקונים, וקרינן להון

– וקוראים להם, עשר ספירן, -

עשר ספירות, לאנהגא בהון עלמין סתימין וכו', -

להנהיג בהם עולמות סתומים (גנוזים) שאינם מתגלים, ועולמות גלויים וכו', אנת חכים ולא בחכמה ידיעא, -

אתה חכם, אתה בעל החכמה, אבל לא בחכמה הידועה לנבראים, אנת מבין ולא בבינה ידיעא וכו'".

– אתה מבין, אתה בעל כוח הבינה, אבל לא בבינה הידועה לנבראים, וכך הלאה, כל עשר הספירות, וכל הי' ספירות נכללות ונרמזות בשם הוי"ה ברוך-הוא. כי היו"ד, -

של שם הוי', שהיא בחינת נקודה לבד, -

האות יו"ד מורכבת מנקודה בלבד בלי התפשטות באורך ורוחב, מרמזת לחכמתו יתברך, -

ספירת החכמה, שהיא

– בחינת וספירת החכמה, היא בבחינת העלם והסתר קדם

– לפני, שבאה לבחינת התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה (והקוץ שעל

היו"ד רומז לבחינת רצון העליון ברוך-הוא, -

בחינת כתר, שלמעלה מעלה ממדרגת בחינת חכמה עלאה, כנודע). ואחר שבאה לבחינת התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה לעלמין סתימין

– לעולמות סתומים – כשהיא במדריגה שהעולמות הסתומים יכולים ל"תפוס" אותה בהשגה והבנה, שהיא מדריגת וספירת הבינה, נכללת ונרמזת

– בחינת וספירת בינה, באות ה"א, -

של שם הוי', שיש לה

– לאות ה', בחינת התפשטות לרחב, המורה ומרמז על הרחבת הבאור וההבנה, -

ענינה של "בינה", וגם לאורך, -

לאות ה' גם התפשטות לאורך, המורה על בחינת ההמשכה וההשפעה מלמעלה למטה לעלמין סתימין.

– לעולמות סתומים (גנוזים) – שנמשכת ויורדת אליהם השפעה מספירת הבינה, שתהיה להם השגה והבנה באלקות. ואחר כך, כשנמשכת המשכה והשפעה זו יותר למטה לעלמין דאתגליין, -

לעולמות הגלויים, וכמו

– למשל, האדם שרוצה

לגלות חכמתו לאחרים על ידי דבורו על דרך משל - נכללת ונרמזת המשכה זו באותיות ו"ה

– של שם הוי', כי הוי"ו מורה על ההמשכה מלמעלה למטה, -

כציור האות ו' בכתב בגשמיות, קו מלמעלה למטה, וגם

– מטעם נוסף יש לכך שייכות לאות ו', שכן המשכה זו

– הנמשכת ל"עלמין דאתגליין", היא על ידי מדת חסדו וטובו

– של הקב"ה, ושאר מדותיו הקדושות, הנכללות בדרך כלל במספר שש, -

כמספר האות ו', שבפסוק : "לך ה' הגדלה וכו'" עד "לך ה' הממלכה וכו'", ולא "עד" בכלל.

– בחינת "לך ה' הממלכה" איננה בכלל המדות, כי מדת מלכותו יתברך נקראת בשם "דבר ה'", -

ענין של דיבור, ולא מדה כמו שאר המדות, כמו שכתוב : "באשר דבר מלך שלטון", -

וכך, בחינת מלכות למעלה, היא ענין של דיבור, ונכללת ונרמזת

– מדת המלכות, באות ה"א אחרונה של שם הוי"ה, -

כיצד מרמזת האות ה' על בחינת המלכות? - כי פנימיות ומקור הדיבור, הוא ההבל העולה מן הלב ומתחלק לה' מוצאות הפה: אחה"ע מהגרון וכו', -

הרי שפנימיות הדיבור, היא הענין של הבל, וגם הברת הה"א היא בחינת הבל לבד, כמו שכתוב : "אתא קלילא דלית בה מששא".

– אות קלה שאין בה מישוש אותה, היא הבל בלבד. לכן מרמזת האות ה' על בחינת מלכות ודיבור שפנימיותו הוא ענין ההבל. ואף שאין לו

– להקב"ה, דמות הגוף חס ושלום, -

כיצד, איפוא, מתאים לייחס למעלה הבדל מאותיות שיש בהן ממשות לאות שאין בה ממשות? - אך דיברה תורה כלשון בני אדם, -

באדם קיים הרי הבדל כזה, כך גם למעלה מציינים הבדל זה, שכן, ברוחניות הענינים יש גם למעלה הבדל בין האות ה' לבין שאר האותיות. בשגם, -

וכן מטעם נוסף מתאים המשל – אף שאין לו דמות הגוף חס ושלום, שגם "דבר ה'"

– מורכב כביכול, מ כ"ב אותיות, המתחלקות לה' חלקי המוצאות, -

מהן באות האותיות שלמטה, ובהן נברא כל היצור

– כל הנבראים, (וכמו שנתבאר בלקוטי אמרים

– ספר ה"תניא", חלק ב

– "שער היחוד והאמונה" פרק יא, באור ענין אותיות אלו).

– על כל פנים, הסביר כאן רבנו הזקן, איך כל עשר הספירות נכללות ונרמזות בשם הוי'. – להלן יסביר, איך גם בנשמה, להבדיל, שהיא חלק משם הוי', ישנם עשר בחינות וכוחות, שענינם דומה לעשר הספירות.