אך הענין יובן, על פי מה שכתוב: "כי חלק ה' עמו וגו'", -
בני ישראל הם חלק הוי', הם חלק משם הוי"ה ברוך-הוא, כדכתיב: -
כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים", -
כתוב כאן הרי "ויפח", ומאן דנפח מתוכו נפח וכו'.
– הנופח, נופח מתוכיותו ומפנימיותו, כך, שהנשמה עליה כתוב "ויפח", היא מפנימיות האלקות, והיא שם הוי', כפי שיסביר מיד להלן: ואף שאין לו
– להקב"ה, דמות הגוף וכו' חס ושלום, -
כיצד, איפוא, מתאים לומר על כך "ויפח", ושעם ישראל הם חלק מהקב"ה? אך דברה תורה כלשון בני אדם, כי כמו שיש הפרש והבדל גדול באדם התחתון, על דרך משל, בין ההבל שיוצא מפיו בדבורו להבל היוצא על ידי נפיחה, שבהבל שביוצא בדיבורו מלובש בו כוח וחיות מעט מזעיר, -
מעט מן הקצת, והוא בחינת חיצוניות מנפש החיה שבקרבו, אבל ביוצא בכוח הנופח, דמתוכו נפח, מלבש בו
– באותו הבל, כח וחיות פנימית מבחינת הנפש החיה וכו'
– הרי כפי שהדבר הוא באדם, שקיים הבדל בין דיבור לבין נפיחה, שההבל שבדיבור הוא חיצוניות, וההבל שבנפיחה הוא פנימיות -