ומה שכתוב:"וחטאתי נגדי תמיד" - אין המכוון להיות תמיד עצב נבזה חס ושלום, -  להיות שרוי בעצבות תמידית מפאת חטאיו, דהא כתיב בתריה: -  שהרי כתוב לאחר מכן: "תשמיעני ששון ושמחה וגו' ורוח נדיבה תסמכני וגו'", ומשום שצריך להיות כל ימיו בתשובה עלאה, שהיא   – התנועה של "תשובה עילאה" היא בשמחה רבה כנזכר לעיל.   – הרי מה שחכמינו ז"ל אומרים שעל אדם להיות "כל ימיו בתשובה", הכוונה היא ל"תשובה עילאה" הנעשית בשמחה גדולה, שלכן מבקשים "תשמיעני ששון ושמחה", להיות שרוי בשמחה מתשובה זו, אלא   – הכוונה במה שכתוב "וחטאתי נגדי תמיד" היא, "נגדי" דיקא, -  ממולי דוקא, כמו: "ואתה תתיצב מנגד", "מנגד סביב לאהל מועד יחנו", ופרש רש"י - "מרחוק".   – כך, שהכוונה היא, שמרחוק, במחשבתו, יזכור תמיד על חטאו. והמכוון, -  והכוונה בכך היא רק לבלתי רום לבבו, ולהיות שפל רוח בפני כל האדם, כשיהיה לזכרון בין עיניו שחטא נגד ה'.   – בודאי שלא ירום לבבו, ויהיה שפל רוח בפני כל אדם (כפי שמוסבר בפרק ל', בחלק הראשון, שגם לגבי קל שבקלים הוא יכול להיות שפל רוח, בהתבוננו במעמד ובמצב של אותו קל שבקלים ובמעמד ובמצב שלו). ולא זו בלבד, שהזכרון מרחוק של חטאיו, לא ישפיע עליו עצבות, אלא אדרבה, זה יעזור לו להיות בשמחה, שכן - ואדרבה, לענין השמחה יועיל זכרון החטא ביתר שאת, בכדי לקבל בשמחה כל המארעות המתרגשות ובאות, בין מן השמים, בין על ידי הבריות, בדבור או במעשה   – שמצערים אותו על ידי דיבורים, או שעושים לו רע במעשים – יקבל כל זאת בשמחה, בידעו שהוא חטא אי פעם, ובצער שמצערים אותו יש משום יסורים העוזרים לכפרתו. (וזו   – זכרון החטא, עצה טובה להנצל מכעס   – על הזולת, וכל מיני קפידא וכו').   – על הזולת, מפני שכשהוא זוכר שהוא חטא אין הוא כועס על מי שהעליב אותו. וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה: "הנעלבין ואינן עולבין, שומעים חרפתם ואין משיבים, עושים מאהבה ושמחים ביסורים וכו'", -  עליהם אומר הכתוב: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". חכמינו ז"ל מונים כאן שלש מדריגות; אלה שנעלבים ואינם עולבים, הם מתרצים את עצמם, אבל אינם עולבים את הזולת; שומעים חרפתם ואינם משיבים כלל ; לא זו בלבד שאינם עולבים את מעליביהם, ואף אינם עונים להם כלל, אלא הם גם שמחים ביסורים שמייסרים אותם; מחמת שהם זוכרים, שהם חטאו אי פעם, הם שמחים ביסורים המהווים כפרתם. ו"כל המעביר על מדותיו - מעבירים לו על כל פשעיו":