Tanya do Dia

ומאחר שהתפילה היא בחינת תשובה עילאה - צריך להקדים לפניה בחינת תשובה תתאה.

– הענין של הכנעה ו"לב נשבר", כפי שהסביר לעיל. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במשנה: "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כבד ראש", ופרש רש"י - "הכנעה", -

שהאדם שבור ונכנע בתוכו, והיא בחינת תשובה תתאה לעורר

– על עצמו, רחמים כנזכר לעיל, -

בפרק ז' ובפרק ח', וכדיליף התם בגמרא מקרא, -

כפי שלומדת הגמרא שם מפסוק, דכתיב: -

שכתוב בחנה: "והיא מרת נפש".

– והתפללה להקב"ה. הרי, שכדי להתפלל להקב"ה זה צריך להיות על ידי הכנה של נפש מרה, ענינה של "תשובה תתאה". אכן, בבריתא שם: "תנו רבנן, אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה".

– כלומר, שתיכף ומיד עליו לעבור ממצב של מרירות למצב של שמחה, שלמרות שבתחילה צריכה להיות ההכנה לתפלה במרירות, הרי בעמדו להתפלל עליו להיות במצב של שמחה, ועכשו בדור יתום הזה, שאין הכל יכולין להפך לבם כרגע מן הקצה, -

אל הקצה, ממרירות לשמחה, כך שלמרות שרגע לפני כן היה במרירות, יעבור מיד לשמחה, אזי עצה היעוצה, -

לכך היא, להקדים בחינת תשובה תתאה בתיקון חצות כנזכר לעיל.

– שהזמן המסוגל לחשבון הנפש ולהתבוננות המביאה להכנעה ול"לב נשבר" – הוא ב"תיקון חצות". ומי שאי אפשר לו

– לערוך "תיקון חצות", בכל לילה - על כל פנים לא יפחת

– בעבודת "תיקון חצות", מפעם אחת בשבוע, לפני יום השבת, כנודע ליודעים, שהשבת היא בחינת תשובה עילאה, ושב"ת - אותיות תש"ב אנוש, -

הרי ששבת היא ענין התשובה, ואיזו תשובה היא שבת? – בחינת "תשובה עילאה", כי בשבת היא עליות העולמות למקורם כו', -

והיא גם זמן עליית הנשמה למקורה בענין התשובה, ובפרט תפיילות השבת, -

שגם בימות החול מהווה התפלה, כאמור, ענין "תשובה עילאה" ובמיוחד בשבת, ודי למבין. (ובזה יובן מה שכתוב: -

אחרי "מחיתי כעב וגו"': "שובה אלי כי גאלתיך", פרוש כי מאחר ש"מחיתי כעב פשעיך" היא העברת הסטרא אחרא, ו"גאלתיך" מן החיצונים בהתעוררות רחמים עליונים, באתערותא דלתתא