Tanya do Dia

פרק יא.

בפרק הקודם, פרק יו"ד, הסביר רבנו הזקן, שהספירות, (מדותיו של הקב"ה וחכמתו ורצונו) נקראות בשמותיהן, לגבי הנבראים בלבד, המתהווים, מקבלים חיותם ומונהגים על ידן. ואילו לגבי הקדוש ברוך הוא, אין הן נקראות בשמות "מדות", "חכמה" ו"רצון", מפני היותן מיוחדות בתכלית אתו יתברך, אשר לכן לא שייך לקרוא אותן בשם לעצמן - כמו שהדבר באור וזיו השמש בהיותם במקורם - מאור השמש - שאינם עולים בשם להיקרא "אור", מפני שהם מיוחדים שם עם המאור.

בפרק זה, פרק יא, יסביר רבנו הזקן, שלא רק המדות והספירות נקראות בשמותיהן לגבי הנבראים בלבד, אלא גם "עשרה מאמרות", על ידם מתגלות המדות והספירות להוות, להחיות ולהנהיג את הנבראים - גם הם נקראים "מאמרות" לגבי הנבראים בלבד, אבל לא לגבי למעלה, כיוון שהם מיוחדים עם המדות והספירות המיוחדות בתכלית עם הקדוש ברוך הוא.

והנה, גם עשרה מאמרות, גם כן נקראו בשם "מאמרות" לגבי הנבראים בלבד.

– "מאמר" הוא ענין של התגלות, כפי שרבנו הזקן מפרש מיד להלן, כי כמו שהמדות שבנשמת האדם, כשבאות להתגלות במעשה, -

בפעולה הנוצרת מאותה מדה, הן באות מלבשות באותיות המחשבה, -

לפני שהמדה באה במעשה, היא באה בהתלבשות באותיות המחשבה. כגון מדת חסד ורחמים שבנשמה, אי אפשר לבא לידי התגלות בפועל ממש, -

לעשות פעולה של חסד ורחמים, כי אם על ידי שמחשב

– בתחילה, בדעתו ומהרהר מעשה הצדקה וחסד לעשותה בפעל ממש, כי אי אפשר לעשות

– שום פעולה, בלי מחשבה, -

וישנו אופן, שלפני התגלות המדה במעשה, עליה להתלבש לא רק במחשבה, אלא גם בדיבור – כפי שיוסבר להלן. ואם מצוה לאחרים לעשות, כמו המלך, -

המצווה לאחרים לעשות, אזי מתלבשת מדת החסד וגם אותיות המחשבה באותיות הדבור [וכן כשמדבר דברי חסד ורחמים לרעהו]

– שגם אז מתלבשות מדות חסד ורחמים יחד עם אותיות המחשבה, באותיות הדיבור. הרי שהתגלות הכוחות והמדות של הנפש, היא דוקא על ידי אותיות – אותיות המחשבה או אותיות הדיבור. כך על דרך משל מדותיו של הקדוש-ברוך-הוא, כשבאות לבחינת התגלות פעלתן בתחתונים, נקרא גלוי זה והמשכת פעלה זו בשם "מאמר" ו"צרוף אותיות", שהרי אי אפשר שתהיה שום פעלה נמשכת ממדותיו הקדושות בלי צרופים הנקראים בשם "אותיות".

– כדי שתהיה התגלות של "פעולה" הבאה ממדותיו הקדושות, הרי זה דוקא באופן של התגלות כוחות פרטיים, שהרכבם הוא ההתגלות שממנה באה ה"פעולה". כגון לבריאת האור ממדת החסד - נמשך ממנה

– ממדת החסד, המשכת פעלה וכוח לפעול ולברא בו

– באותו כוח, את האור, -

שכן, כפי שיסביר להלן, יכולות להיות ממדת החסד פעולות שונות וסוגי התהוויות שונות, הרי כדי שיתהווה ממנה אור ולא דבר אחר, היה צריך להימשך ממדת החסד התגלות וכוח פרטי המורכב באופן כזה שממנו ייברא אור, והמשכת כוח זה וחיות זו נקראת בשם מאמר ואותיות "יהי אור". כי אף שאינן

– ענין של אותיות ממש, כאותיות מחשבה שלנו חס ושלום, -

בהביאו המשל האמור, שכשם שהתגלות הנפש באדם היא דוקא על ידי אותיות המחשבה, כך גם למעלה, שהתגלות מדותיו הקדושות היא על ידי ענין של אותיות – מודגש כאן: שלמרות שבנפש הן אותיות ממש, עם כל ההגבלות שיש לאותיות, הרי למעלה אין הדבר כך חס ושלום, מכל מקום הם

– בדומה לאותיות שהן, עניין המורה על התהוות האור מאין ליש, -

שזה הכוח הפרטי לבריאת האור, שלכן נברא האור מהמשכת כוח זה, ולא נבראו ממנו דברים אחרים שנבראו גם כן ממדת חסד, כמו מים וכיוצא בהם, -

הרי, שהרכב אותו כוח הוא באופן שהוא יוצר את האור דוקא, ולכן מכונה כוח זה כ"מאמר יהי אור", העובדה שמאותה מדת חסד מתהווים מים וכיוצא בהם – ולא אור, הרי זה, מפני שנתלבשו בהם כוחות בבחינות צרופים אחרים, המורים על התהוות המים וכיוצא. ונמצא, כי כל חיות וכוחות הנמשכות ממדותיו הקדושות לתחתונים לבראם מאין ליש ולהחיותם ולקימם - נקראות

– ההמשכות של חיות וכוחות בשם "אותיות הקדושות", שהן בחינת המשכת החיות מרצונו וחכמתו ומדותיו להתהוות עולמות ולהחיותם. והם

– העולמות הנוצרים מהאותיות, שני מיני עולמות: עלמין סתימין דלא אתגליין, -

עולמות סתומים שאינם מתגלים, הם המתהוים וחיים וקיימים מכחות והמשכות נעלמות, כמו אותיות המחשבה שבנשמת האדם על דרך משל; -

שכשם שאותיות המחשבה סמויות מהזולת, כך הכוחות סמויים מהנבראים, ומהם מתהווים העולמות הסתומים, ועלמין דאתגליין, -

עולמות גלויים, נבראו וחיים מהתגלות שנתגלו כחות והמשכות הנעלמות, הנקראות בשם "אותיות המחשבה", וכשהן

– הכוחות הגנוזים, אותיות המחשבה, בבחינת התגלות להחיות עלמין דאתגליין

– העולמות הגלויים, נקראות בשם "מאמרות" ו"דבר ה'" ו"רוח פיו", כמו

– למשל, אותיות הדבור באדם על דרך משל, שהן מגלות לשומעים מה שהיה צפון וסתום בלבו.