וככה ממש על דרך משל, המבדיל הבדלות לאין קץ, -
בין ה"למעלה" לבין נשמה שהיא נברא, כך הדבר גם בנשמת האדם, שהיא בחינת נפש האלקית דמתוכיה נפח
– על כך כתוב הלשון "ויפח" המורה, שהיא באה מפנימיות האלקות, שכן, הקב"ה נופח את הנשמה מתוכיותו ומפנימיותו, הרי כיוון שהנשמה היא מפנימיות האלקות, הוא שם הוי', הרי כשם שבשם הוי' ישנן עשר ספירות, כך גם בנשמה: יש בה
– בנשמה בחינת שכל הנעלם, -
בחינת וכוח החכמה, המרמז באות יו"ד, -
שהרי כשם שהאות יו"ד היא בלי התפשטות של אורך ורוחב (היא נקודה בלבד), כך גם כוח ובחינת החכמה, הוא כוח שאין בו עדיין שום התפשטות של שכל והשגה, אלא זאת בלבד, שבכוחו לצאת אל הגילוי, להבין ולהשכיל באמתתו יתברך
– באמיתת יחודו, ובגדולתו וכו', כל חד וחד לפום שעורא דיליה, -
כל אחד ואחד לפי שיעורו, לפי רוחב שכלו ובינתו.
– עד כדי כך הוא מבין אמיתת גדלותו של הקב"ה. עצם הכוח, ש"יונח" בו ענין אמיתת וגדלות הקב"ה, זהו כוח החכמה, עליו מרמזת האות יו"ד. וכפי אשר מעמיק שכלו ומרחיב דעתו ובינתו להתבונן בגדולתו יתברך, אזי מרמזת בינתו
– כוח הבינה, באות ה"א, שיש לה רחב, -
המרמז על רוחב ההבנה, וגם אורך, -
לאות ה"א יש גם אורך, המורה על ההמשכה מלמעלה למטה, -
כדי להוליד מבינתו והתבוננותו בגדולת ה' אהבה ויראה ותולדותיהן
– שאר המדות הנקראות "תולדות" ו"ענפים" של אהבה ויראה, במוחו ותעלומות לבו, -
כך הדבר בתחילת הולדת המדות, כשהן ישנן במוח ובתעלומות הלב בלבד. אבל, באופן גלוי אין הוא מרגיש עדיין אהבה או יראה בלבו, ואחר כך
– יביא להולדת המדות בבחינת התגלות לבו. ענין זה, שיורד מהשכל וההבנה להיות ענין של מדות – זו הרי ירידה מלמעלה למטה (שכן, שכל הוא הרי למעלה ממדות), על כך מורה האורך שבאות ה"א, על הירידה מלמעלה למטה, שמהשכל יתהוו מדות. ומזה
– מהמדות אהבה ויראה וכו', נמשכה עבודה האמתית בעסק התורה והמצות, בקול ודבור או מעשה, -
לקיים מצוות במעשה, העבודה האמיתית בלימוד תורה וקיום מצוות, היא הרי כשזה בא מתוך אהבת ה' ויראת ה' שלו (כפי שהוסבר בפרק ד' בחלק הראשון של ספר ה"תניא"), וכשזה יורד למטה ומתבטא בלימוד תורה ובקיום מצוות בדיבור ובמעשה, הרי הן אותיות וא"ו ה"א וכו'.
– שכן, האות וא"ו היא ענין הקול והדיבור, והאות ה"א היא ענין המעשה. וגם ההתבוננות להבין ולהשכיל באמתתו וגדלתו יתברך, נמשכה גם כן מהתורה, -
שכן, עליו הרי ללמוד בתורה ענינים שיביאו אותו להבנת אמיתת וגדלות הקב"ה, דאורייתא מחכמה נפקא, -
תורה באה מחכמה, היא בחינת יו"ד של שם הוי"ה וכו':