וזהו שכתוב בתיקונים תקון נז: "דלית אתר פנוי מיניה, לא בעלאין ולא בתתאין"; -

אין מקום פנוי ממנו יתברך לא בעליונים ולא בתחתונים. הרי נאמר בתיקוני זהר, שהוא עצמו נמצא בעולמות התחתונים; וברעיא מהימנא פרשת פינחס: -

כתוב: "איהו תפיס בכלא ולית מאן דתפיס ביה כו', -

הוא (הקב"ה) תופס בכל דבר ואין מי שיתפוס בו, איהו סובב כל עלמין כו', -

הוא (הקב"ה) "סובב" ומקיף את כל העולמות כו', ולית מאן דנפיק מרשותיה לבר, -

ואין מי שיוצא מחוץ לרשותו, איהו ממלא כל עלמין כו', -

הוא (הקב"ה) ממלא את כל העולמות, ומחיה אותם בחיות פנימית מותאמת לכל נברא, איהו מקשר ומיחד זינא לזיניה עלא ותתא, -

הוא (הקב"ה) מקשר ומיחד מין אחד במין שני, את העליון עם התחתון, ולית קורבא בד' יסודין, אלא בקודשא-בריך-הוא כד איהו ביניהו", -

ואין שום קירבה ואיחוד בארבעה היסודות (מהם מורכב כל נברא) אלא על ידי הקב"ה כשהוא נמצא ביניהם, על ידי כוח האין-סוף בארבעה היסודות – מתהווה התחברות ביניהם, למרות שמצד עצמם הם הפכיים אחד לשני, כמו אש ומים, עד כאן לשונו

– של הזהר שם. ורוצה לומר: -

במה שהוא אומר, "לית מאן דתפיס ביה"

– הכוונה היא, שאין מי שיתפס בהשגת שכלו מכל שכלים העליונים, -

גם בין ה"שכליים העליונים", של הנבראים מהעולמות העליונים (שהם בעלי שכל והשגה גדולים) אין מי שיתפוס בשכלו במהותו ועצמותו של הקדוש-ברוך-הוא, כמו שכתוב בתקונים: -

ב"תיקוני זהר": "סתימא דכל סתימין, -

שגם העולמות הסתומים לגבינו, אין השגתם יכולה "לתפוס" את הקב"ה והוא "סתום" מהם, ולית מחשבה תפיסא בך כלל".

– אין שום מחשבה (גם לא של "עלמין סתימין") יכולה "לתפוס" בהקב"ה עצמו. בענין של "תפיסא", לתפוס בשכל והשגה, הרבותא היא שגם העליונים בשכלם והשגתם הגדולים, אינם יכולים לתפוס ולהבין את הקב"ה. ברם, פירוש נוסף ב"תפיסא", כשאומרים שאין דבר תופס בו, הכוונה היא גם, ששום דבר אינו מחזיק בו ואינו פועל בו שום תפיסה ושינוי. שהרי כשהאדם יוצר ועושה דבר הרי הוא נתפס ביצירתו, הוא משתנה לפי מה שיצירת הדבר דורשת. ואילו פעולתו של הקב"ה בהתהוות והחייאת כל הנבראים, אינה פועלת בו שום תפיסה ושינוי – בכך מתבטאת הרבותא של העולמות התחתונים, שגם הם, שלבריאתם נדרש יותר צמצום והתלבשות, ובכל זאת גם הם אינם פועלים בו יתברך שום תפיסא ושינוי. וכדלהלן: וגם בתחתונים, -

אין אף אחד שיתפוס בו, אף-על-גב דאיהו ממלא כל עלמין

– למרות שהוא יתברך "ממלא" את כל העולמות והנבראים, ומחיה אותם בחיות מותאמת לכל נברא, והחיות מתלבשת בפנימיות בנברא – הרי לכאורה יכול הדבר לפעול תפיסה ושינוי בו יתברך מצד העולמות התחתונים יותר מאשר מצד העולמות העליונים, אין הדבר כך, שכן, האופן איך שהוא ממלא כל עלמין - אינו כנשמת האדם

– המתלבשת תוך גופו, שהיא

– הנשמה, נתפסת תוך הגוף עד שמתפעלת ומקבלת שנויים משנויי הגוף וצערו, מהכאות

– שהגוף מקבל, או קרירות

– שהגוף סובל, או חמימות האש וכיוצא, -

שסבל הגוף משפיע גם על הנפש. מה שאין כן בהקדוש-ברוך-הוא, -

שלמרות שהוא ממלא כל העולמות ומתלבש בהם, כפעולת הנשמה בגוף, אף על פי כן שונה הדבר בהקב"ה, שאינו מקבל שום שנוי

– ואינו מושפע משנויי עולם הזה, מן השינויים המתהווים מקיץ לחרף ומיום ללילה, כדכתיב: -

כמו שכתוב: "גם חשך לא יחשיך ממך, ולילה כיום יאיר", לפי שאינו נתפס כלל תוך העולמות אף-על-גב דממלא לון.

– למרות שהוא "ממלא" אותם.