ומכל מקום, -

למרות שאמרנו שבדורותינו, שאין כוח לאדם לצער את עצמו, יש להמיר את תעניות התשובה במתן צדקה, בכל זאת כל בעל נפש החפץ קרבת ה', לתקן נפשו להשיבה

– את הנפש, אל ה' בתשובה מעלה מן המבחר - יחמיר על עצמו להשלים על כל פנים פעם אחת כל ימי חייו מספר הצומות לכל עון ועון מעונות החמורים שחיבים עליהם מיתה על כל פנים, -

על כל פנים, על העוונות שחייבים עליהם מיתה – ישלים את מספר הצומות הנדרשים על אותו עוון, ואפילו

– אם חיוב המיתה על אותו עוון, הוא בידי שמים בלבד, -

ולא מיתה בידי אדם – ישלים על אותם עוונות – על כל פנים – את מספר הצומות הנדרשים על אותו עוון. כגון להוצאת זרע לבטלה

– ישלים, פ"ד

– שמונים וארבעה צומות פעם אחת בימי חייו. ויכול לדחותן את הצומות, לימים הקצרים בחרף, ויתענה כעשר תעניות על דרך משל בחרף אחד, או פחות, -

מעשרה תעניות, ויגמור מספר הפ"ד צומות בט' שנים, או יותר כפי כוחו

– אם יש לו יותר כוח, הוא יכול לעשות זאת בתקופה קצרה יותר, ואם כוחו חלוש – בתקופה ארוכה יותר, (וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נץ החמה, ואף-על-פי-כן נחשב לתענית אם התנה כן).

– למרות שאכל שלוש שעות לפני נץ החמה, נחשב לו אותו יום לתענית שלם, כפי שהתנה שכך יהיה הצום שלו. ולתשלום

– וכדי להשלים, רנ"ב

– מאתים חמשים ושנים צומות כנזכר לעיל

– שהם שלש פעמים שמונים וארבע, כפי ההכרעה המקובלת בין אלה הסבורים שדי לצום פעם אחת מספר הצומות על כל חטא, גם אם חטא אותו חטא הרבה פעמים, לבין אלה הסבורים שעל כל פעם שחטא, יש לצום אותו מספר צומות - יתענה עוד ד' פעמים פ"ד עד אחר חצות היום בלבד, דמיחשב גם כן תענית בירושלמי, -

בתלמוד ירושלמי נחשב צום של עד אחר חצות היום, לתענית, וב'

– שני חצאי יום נחשבים לו ליום אחד לענין זה.

– של מספר הימים שעליו לצום לתיקון חטאו, וכן לשאר עונות כיוצא בהן, -

לעיל דיבר אודות עוונות שחייבים עליהם מיתה בידי שמים (על כל פנים), שיחמיר בהם על עצמו להשלים את מספר הצומות האמורים. וכעת אומר רבנו הזקן, שגם עוונות שאין עליהם חיוב מיתה, אלא שיש בהם ה"חומר" של עוונות שחייבים עליהם מיתה (בכך הם "כיוצא בהן", דומים לעוונות שיש עליהם חיוב מיתה), כפי שהוא מזכיר למשל להלן בפרק ז' הדברים שהם ממש כמו עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכת דמים, והם העלמת עין מן הצדקה, לשון הרע, כעס וכדומה, גם עליהם יחמיר על עצמו לצום על כל פנים פעם אחת את מספר הצומות הנדרש על אותו חטא, אשר כל "לב יודע מרת נפשו", וחפץ בהצדקה: -

שתתוקן ותהיה צודקת.

אכן, מספר הצומות העודפים על רנ"ב

– לגבי החטא של הוצאת זרע לבטלה, וכהאי גוונא, -

מספר הצומות שמעל לשלש פעמים של מספר הצומות לגבי חטאים אחרים, שהיה צריך להתענות, כדי לחוש לדעת המחמירים להתענות מספר הצומות שעל כל חטא וחטא כפי מספר הפעמים שחטא כנזכר לעיל

– הנה, יתרת צומות אלה, יפדה כלן בצדקה ערך ח"י

– שמונה עשר, גדולים פוליש בעד כל יום.

– שהיה עליו לצום, וכן שאר כל תעניות שצריך להתענות על עברות שאין בהן מיתה, ואפלו על ביטול מצות עשה דאורייתא ודרבנן, -

מצות עשה מן התורה או מצות עשה מדרבנן, ותלמוד תורה כנגד כלם, -

ועל ביטול מצות עשה של תלמוד תורה השקולה כנגד כל שאר המצוות, מספר הצומות שעליו לצום, הוא - כפי המספר המפרש בתקוני התשובה מהאר"י ז"ל (ורבם נזכרים במשנת חסידים במסכת התשובה) - הכל כאשר לכל יפדה בצדקה כנזכר לעיל, -

בערך של שמונה עשר "גדולים פוליש" תמורת כל יום של צום, אי לא מצי לצעורי נפשיה

– אם קשה לו לצער את נפשו – יפדה את הצומות בצדקה, כנזכר לעיל.

– שבדורותינו החלושים האלה, אי אפשר לאדם לצער את עצמו, ועליו לפדות תעניות אלו בצדקה. ואף שיעלה

– פדיית ימי הצום, לסך מסויים

– לסכומים גדולים, אין לחוש משום

– אל לו לחשוש למה שאמרו רבותינו ז"ל: "אל יבזבז יותר מחמש", -

ואילו כאן יכול הסכום להגיע ליותר מחומש, אף על פי כן אל לו לחשוש, מפני - דלא מקרי בזבוז בכהאי גונא, -

אין זה נקרא בזבוז במקרה זה, כשהוא נותן את הכסף כפדיון הצומות שהיה עליו לצום, מאחר שעושה לפדות נפשו מתעניות וסגופים, ולא גרעא

– ואין זה גרוע, מרפואת הגוף ושאר צרכיו.

– בהן מבזבז האדם יותר מחומש של רכושו. ולפי שמספר הצומות המזכרים בתיקוני תשובה

– של האריז"ל, הנזכרים לעיל רבו במאד מאד, לכן נהגו עכשו כל החרדים לדבר ה', להרבות מאד מאד בצדקה, -

כדי לפדות הצומות שהם חושבים שמוטל עליהם לצום, וזאת - מחמת חלישות הדור, דלא מצו לצעורי נפשם כלי האי

– שאינם יכולים לצער את נפשם כל כך ולצום – לכן הם מרבים בצדקה כתמורה לריבוי הצומות, (וכמו שנתבאר במקום אחר על פסוק: "חסדי ה' כי לא תמנו"): -

מפרש להלן ב"אגרת הקדש" סימן י', מפני ש"לא תמנו", מפני שאין אנו שלמים, אלא יש לנו חטאים ועוונות לתקן, עלינו להזדקק לא לסתם צדקה וחסד מוגבלים, אלא ל"חסד ה"', לצדקה וחסד בלתי מוגבלים, כמדת החסד והצדקה של הקב"ה שאינם מוגבלים.