אבל השכינה עצמה, שהיא ראשית הגילוי ועיקרו, מה שאין-סוף ברוך-הוא מאיר לעולמות בבחינת גילוי, והיא

– השכינה, מקור כל המשכות החיות שבכל העולמות [שכל החיות שבהם

– שבעולמות, אינו רק אור המתפשט ממנה

– מהשכינה, כאור המתפשט מהשמש] –

הרי השכינה עצמה, שהיא מקור כל החיות של העולמות - אי אפשר לעולמות לסבול ולקבל אור שכינתה, שתשכון ותתלבש בתוכם ממש, בלא לבוש המעלים ומסתיר אורה מהם, -

אין הם יכולים לקבל את אור השכינה, אם הוא יתגלה אליהם שלא על ידי לבוש המעלים ומסתיר את האור, שלא יתבטלו במציאות לגמרי במקורם, כביטול אור השמש במקורו בגוף השמש, -

שאז, כשאור השמש נמצא במקורו, בשמש עצמה – הרי הוא באופן - שאין נראה שם אור זה, רק עצם גוף השמש בלבד.

– כך גם, מכיוון שהשכינה היא מקור החיות של כל העולמות והנבראים, שחיותם היא הארה בלבד מהשכינה (כמו אור השמש שהוא הארה מהשמש), הרי, אם השכינה (המקור עצמו) היתה מאירה בהם, היו הם נמצאים אז במקורם, והיו בטלים במציאות, כמו שאור השמש בטל במציאות בהיותו במקור שלו. וכדי שהשכינה תתלבש בעולמות ובנבראים, מן ההכרח שהיא תתלבש בלבוש המעלים ומסתיר על האור שלה, שדוקא אז – בכוח העולמות והנבראים ''לקלוט'' ולקבל את האור ולא להתבטל במציאות. אך, נשאלת השאלה: באיזה לבוש מדובר, שיש ביכולתו להעלים ולהסתיר על אור השכינה, ושהוא עצמו לא יתבטל במציאות? מכיוון שהשכינה היא הרי מקור כל הנבראים, הרי היא מקור גם ללבוש זה, ובשעה שהשכינה מאירה באותו לבוש, והוא נמצא במקורו – הרי על הלבוש להתבטל במציאות? אלא – מסביר רבנו הזקן להלן – לבוש זה, הוא רצונו וחכמתו של הקב''ה שבתורה ומצוות, והוא מדריגה עליונה יותר מאשר מקור החיות של העולמות הנקרא ''שכינה''. לכן – אין לבוש זה מתבטל בפני אור השכינה, בהיותו מדריגה שלמעלה מהאור. ''אלא שעפ''ז אדרבה עוד תוגדל הקושיא שאם אור השכינה א''א לסבול כו' עאכו''כ מה שלמע' מזה – ומתרץ: ''רק שירדה..''' – לשון כ''ק רבינו. ובלשון ה''תניא'':