Tanya do Dia

ובבית שני שלא היה בו הארון והלוחות, -

בין חמשת הדברים שחסרו בבית שני, היו הארון והלוחות, אמרו רבותינו זכרונם לברכה שלא היתה שכינה שורה בו, פרוש

– לא, שבבית המקדש השני לא היתה השראת השכינה כלל, אלא הכוונה: מדרגת שכינה שהיתה שורה בבית ראשון שלא כדרך השתלשלות העולמות, -

אותה מדריגת השכינה – לא היתה שורה בבית השני, כי אם, בחינה קטנה יותר של שכינה, שאינה בערך כלל למדריגת השכינה שבבית ראשון, אלא בבית שני היתה שורה

– השכינה, כדרך השתלשלות והתלבשות מלכות דאצילות

– כפי שהיא מתלבשת במלכות דבריאה, ודבריאה

– מלכות של עולם הבריאה, במלכות דיצירה, ודיצירה

– ומלכות של ''עולם היצירה'' כפי שהיא מתלבשת בהיכל קדשי קדשים דעשיה, -

בחכמה-בינה-דעת, הנקראות ''היכל קדשי קדשים'', של עולם העשיה, וקדשי קדשים דעשיה

– בלי ההתלבשות של מלכות של ''עולם העשיה'', היה מתלבש בקדשי קדשים שבבית המקדש שלמטה, ושרתה בו

– בבית המקדש השני, השכינה –

אותה מדריגת שכינה של מלכות דיצירה המלבשת בקדשי קדשים דעשיה. ולכן

– מפני שבקדשי קדשים שבבית המקדש, היתה השראת השכינה, לא היה רשאי שום אדם לכנס שם, -

בקדשי קדשים שבבית ראשון ושני, לבד כהן גדול

– היה מותר לו להיכנס שם, ביום הכפורים. ו"משחרב בית המקדש –

כולל גם ''היכל קדשי קדשים'' שבבית המקדש, הרי באיזה היכל של קדשי קדשים מתלבשת השכינה? שהרי, כאמור, התלבשות השכינה היא רק ב''היכל קדשי קדשים'' שהוא לבוש לאור השכינה – יסביר רבנו הזקן להלן, שתורה ומצוותיה הן הם ''היכל קדשי קדשים'' וה''לבוש'' לאור השכינה, אין לו להקדוש-ברוך-הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד", -

תורה, היא ה''היכל קדשי קדשים'' המאחדת את הקב''ה עם העולם, ש''הקדוש'', אור שהוא קדוש ומובדל, אור השכינה, יהיה ''ברוך'' (מלשון המשכה) – יימשך בעולם. ו"אפלו אחד שיושב ועוסק בתורה - שכינה עמו", כדאיתא

– כמו שכתוב בברכות פרק קמא, -

בפרק ראשון של מסכת ברכות 20 - פרוש "שכינה עמו" –

שבהיותו נברא של עולם הזה הגשמי, מאיר בו אור השכינה, - באיזו מדריגה של הארת השכינה, מדובר? - כדרך השתלשלות והתלבשות מלכות דאצילות במלכות דבריאה ויצירה ועשיה.

– שלא כהשראת השכינה בקדשי קדשים (אפילו) של בית שני, שלא היתה על ידי התלבשות במלכות ד''עשיה''. ההבדל שבין השראת השכינה שבתורה לבין המשכת והארת השכינה בעולם בכלל, שבאה גם כן דרך אותו סדר השתלשלות – מתבטא בכך שבעולם, זה בא על ידי לבוש של ''קליפת נוגה'', מה שאין כן בתורה ומצוות. טעמו של דבר, מדוע השראת השכינה שעל ידי תורה, צריכה גם כן לעבור דרך ההתלבשות במלכות של ''עולם העשיה'' – יוסבר להלן, שהוא, מפני שהמצוות והתורה, הן ברובן הגדול, מצוות מעשיות – מצוות שיש לעשותן ב''מעשה'' – הרי שאור השכינה בא כאן בענין של ''מעשה'' ו''עשיה'', לכן זה צריך להיות על ידי התלבשות גם ב''מלכות'' שב''עולם העשיה'' ; כי תרי"ג

– 613, מצות התורה, רבן ככלן הן מצות מעשיות, וגם

– המצוות, התלויות בדיבור ומחשבה, כמו תלמוד תורה וברכת המזון וקריאת שמע ותפלה –

שהגם שמצוות אלו קשורות במחשבה – לחשוב ולהבין מה שלומדים ולחוש ולהרגיש בכוונה שבקריאת שמע ושבתפילה – הרי שאין הן לכאורה שייכות ל''עשיה'', הא קימא לן

– מקובל עלינו, ד"הרהור לאו כדיבור דמי", -

מחשבה איננה כמו דיבור, ואינו יוצא ידי חובתו בהרהור וכונה לבד

– גם לא בהרהור הקרוב לדיבור, לחשוב כיצד לדבר, שזה נקרא ''הרהור'', עד שיוציא בשפתיו, וקיימא לן

– ומקובל עלינו באופן הברור ביותר, ד"עקימת שפתיו

– בשעת הדיבור, הוי

– הוא, מעשה"

– כך, שגם במצוות אלו, ישנו הענין של מעשה ועשיה. הערת כ''ק רבינו: "ועדיין צ''ל הדיוק דד''א של הלכה דוקא בא במקום קה''ק, ולא עוסק בתורה סתם אף שגם אז השכינה עמו – ומבאר שבזה יש גם מעלת הרצון, - בארוכה באגה''ק סכ''ט''. ותרי"ג

– 613, מצות התורה עם שבע מצות דרבנן בגימטריא "כתר", 620, שהוא רצון העליון ברוך הוא

– רצון נקרא כתר, שכן, רצון הוא ענין של מקיף, כמו הכתר שהוא מקיף על הראש והמוחין – ראה בארוכה לקמן ב''אגרת הקודש'' סימן כ''ט, המלובש

– הרצון העליון מלובש, בחכמתו יתברך, -

כלומר: שלזה שתורה היא חכמתו יתברך – שבירידתה בהשתלשלות העולמות, היא מהווה "היכל קדשי קדשים" לשכינה – מיתוסף כאן גם הענין של רצון העליון שהוא למעלה מחכמה, וזהו במיוחד ב''דבר הלכה'' ומצוות שהם רצון הקב''ה, המיוחדות

– חכמתו ורצונו יתברך, באור-אין-סוף ברוך-הוא בתכלית היחוד.

– בהקשר למה שלמדנו שתורה באה מ''חכמה עילאה'' – יסביר רבנו הזקן להלן, שגם תורה שבעל פה באה מ''חכמה'', ובלשון ה''תניא'': ו"ה' בחכמה יסד ארץ" - היא תורה שבעל פה

– שנקראת ''ארץ'', ו''ארץ'' זו ''יסד'' הקב''ה ב''חכמה'', דנפקא

– ''ארץ'' זו, שהיא תורה שבעל-פה, יוצאת מחכמה עלאה

– מחכמה העליונה, כמו שכתוב בזהר ד"אבא

– חכמה, יסד ברתא"