ואף שלא הוזכר שם "אבן" בעשרה מאמרות שבתורה,

– כיצד, איפוא, אנו אומרים שב''אבן'' נמצאות האותיות של ''עשרה מאמרות'' שבתורה? אף-על-פי כן נמשך חיות לאבן

– מ''עשרה מאמרות'', על ידי צרופים וחילופי אותיות,

– אות אחת מחליפה את השניה, לדוגמה: האות אל''ף מתחלפת באות ה''א, כי שתיהן הן ממוצא אחד, וכדומה, המתגלגלות ברל"א שערים פנים ואחור,

– המתגלגלות ומתחלפות לפי מאתים שלושים ואחד אופנים, באופן של ''פנים ואחור'', כמו שכתוב בספר יצירה, עד שמשתלשל מעשרה מאמרות ונמשך מהן צרוף

– האותיות המהוות שם "אבן", והוא

– צירוף האותיות המשתלשלות מ''עשרה מאמרות'' ומצטרפות למלה ''אבן'', הן חיותו של האבן. וכן בכל הנבראים שבעולם, השמות שנקראים בהם

– הנבראים, בלשון הקדש – לשון הקודש היא הלשון שבה נברא העולם – והשמות בלשון הקודש של הדברים קשורים למהותם – שלא כמו בשפות אחרות, שהן שפות-הסכמה בלבד, שבני אדם החליטו לקרוא לדבר מסויים בשם מסויים – הרי השמות בהם נקראים הנבראים בלשון הקודש - הן הן אותיות הדבור, המשתלשלות ממדרגה למדרגה מעשרה מאמרות שבתורה, על ידי חלופים ותמורות האותיות ברל"א שערים, עד שמגיעות ומתלבשות באותו נברא להחיותו. לפי שאין פרטי הנבראים

– לא הנבראים הכלליים כמו שמים, ארץ, או שמש וירח, אלא הנבראים הפרטיים, יכולים לקבל חיותם מעשרה מאמרות עצמן שבתורה, שהחיות הנמשך מהן

– מ''עשרה מאמרות'' עצמן - גדול מאד מבחינת הנבראים פרטיים,

– מלהוות את חיות הנבראים, ואין כח בהם

– בנבראים הפרטיים, לקבל החיות, אלא על ידי שיורד החיות ומשתלשל ממדרגה

– שלה, למדרגה פחותה ממנה,

– וירידה זו נעשית על ידי חלופים ותמורות האותיות, וגימטריאות שהן חשבון האותיות,

– החיות היא לא רק על ידי חילוף אות אחת בשניה, אלא גם על ידי חישוב חשבון האות, עד שיוכל

– שתוכל החיות, להתצמצם ולהתלבש ולהתהוות ממנו

– מהחיות, נברא פרטי. וזה שמו אשר יקראו לו

– השם שקוראים לנברא, בלשון הקדש, הוא כלי לחיות המצמצם באותיות שם זה, שנשתלשל מעשרה מאמרות שבתורה, שיש בהם

– ב''עשרה מאמרות'', כוח וחיות לברא יש מאין, ולהחיותו

– את ה''יש'' הנברא, לעולם,

– מדוע יש בהם כח זה? – הרי זה מפני דאורייתא וקודשא בריך הוא

– התורה והקדוש ברוך הוא כלא חד

– הם כולם אחד. וכשם שיש בכוחו של הקב''ה לברוא יש מאין, כך יש ל''עשרה מאמרות'' שבתורה הכוח והחיות לברוא ''יש'' מ''אין''.