ואחר-כך ברכה שניה, -

המסבירה את אהבתו הגדולה של הקב''ה לבני ישראל, שמבלי הבט על עבודתם הגדולה וביטולם של כל המלאכים העליונים – בחר הקב''ה שתענוגו יהיה מעבודת נשמות ישראל למטה, שזהו מפני: "אהבת עולם אהבתנו ה' אלהינו", כלומר, שהניח

– הקב''ה, כל צבא מעלה הקדושים, -

את המלאכים והשרפים של העולמות העליונים – הניח בצד, שאין הם תכלית הכוונה, והישרה שכינתו עלינו

– בני ישראל, להיות נקרא "אלהינו", כמו "אלהי אברהם כו'"

– שכן, אברהם היה כולו בטל ומיוחד בהקב''ה, כך הוא נקרא ''אלקינו'' – האלקה שלנו, על ידי תורה ומצווה שיהודי מקיים, שעל ידן מתאחד יהודי עם הקב''ה, כנזכר לעיל. והינו, כי אהבה דוחקת הבשר, -

אהבה פועלת צמצום והעלם – כך חייבה אהבתו של הקב''ה לבני ישראל, ופעלה שיצמצם את עצמו ויבחר בעבודת נשמות ישראל, כפי שהן למטה בגוף ובעולם הגשמי. ולכן נקרא

– אהבתו של הקב''ה, "אהבת עולם", -

כמו שאנו אומרים ''אהבת עולם אהבתנו'', שהיא בחינת צמצום

– שצמצם הקב''ה את אורו הגדול הבלתי תכלית

– ובלי גבול, להתלבש בבחינת גבול הנקרא "עולם", -

''עולם'' הוא מושג (של מציאות, וגדר) של מקום וזמן – ענין של גבול, ההגבלות הקשורות לזמן ולמקום – והקב''ה צמצם עצמו ב''גבול'' זה - בעבור אהבת עמו ישראל, כדי לקרבם אליו, לכלל ביחודו ואחדותו יתברך.

– על ידי תורה ומצוות. וזהו שאומרים -

בהמשך ברכת ''אהבת עולם אהבתנו'': "חמלה גדולה ויתרה", -

ברחמנות גדולה ורבה יותר מאשר על אחרים, ריחם הקב''ה עלינו, פרוש

– המלה יתרה

– הוא יותר מאשר על קרבת אלהים שבכל צבא מעלה; -

קירובם של צבא מעלה בא הרי מהרחמנות שעליהם – ועל בני ישראל היתה רחמנות של הקב''ה במדה הרבה יותר, לקרב אותם הרבה יותר. בברכת ''אהבת עולם'' אומרים להלן: "ובנו בחרת מכל עם ולשון", -

שמשמעו, הוא

– שהקב''ה בחר את הגוף החמרי הנדמה בחומריותו לגופי אמות העולם; -

שכן, בחירה שייכת דוקא בשני דברים שווים, שעליהם מתאים לומר שבוחרים בדבר אחד ולא בשני, למרות שהם דומים אחד לשני, ואילו בשני דברים שונים, לא מתאים לומר ''בחירה'' במשמעותה האמיתית, לבחור באחד מן השנים, ולכן אי אפשר לומר ש''ובנו בחרת'' הכוונה מצד נשמות ישראל, שכן, נשמתו של יהודי שהיא "חלק אלקה ממעל" – אין לה דמיון ונקודת-מפגש לנפש של גוי להבדיל; אלא הכוונה ב''ובנו בחרת'' היא על גופו של יהודי, שבחיצוניותו ובחומריותו הוא דומה לגופו של גוי – והקב''ה בחר בגוף יהודי, שיהיה כלי לנשמה, ושעל ידי הפעולות הנעשות עם הגוף (שהרי כל פעולה גשמית של מצוה, באה על ידי הגוף דוקא), יתאחד יהודי עם הקב''ה – וכפי שרבנו הזקן מסביר: "וקרבתנו וכו' להודות וכו'", ופרוש הודאה

– המעלה המיוחדת של ביטול הבאה מתוך הודאה, יתבאר במקום אחר; "וליחדך כו'", לכלל ביחודו יתברך, -

להיכלל לגמרי באחדות ה', כנזכר לעיל. רבנו הזקן יסביר להלן, שבשעה שיתעמק יהודי בענינים אודותם מדובר בקריאת שמע, זה יביא אותו לקיים קריאת שמע, שיגיע לאהבה גדולה לה'.