ובירידתה בהשתלשלות מעולם לעולם - גם השכינה ירדה ונתלבשה בה בכל עולם ועולם, -

בחכמה שלמעלה, הנמצאת בתורה שבכל עולם, מלובש אור השכינה, וזהו היכל קדשי קדשים שבכל עולם ועולם, -

קדשי קדשים הוא מקומה של השראת השכינה בכל עולם ועולם – המוחין שלמעלה, המלובשים בתורה שבכל עולם, הם היכל קדשי קדשים שבאותו עולם, ושם שורה השכינה, השוכנת ומתגלה באותו עולם. וכמו שכתוב בזהר ועץ חיים, שהשכינה שהיא

– בספירות העליונות – בחינת וספירת מלכות דאצילות [שהיא

– מלכות דאצילות, בחינת גילוי אור-אין-סוף ברוך-הוא וחיות שמאיר לעולמות, ולכן

– מפני שהיא בחינת גילוי מאור אין סוף ומהחיות, לכן היא נקראת "דבר ה'" ו"רוח פיו", כביכול

– שכן, ''דיבור'' הוא ענין הגילוי – לגלות בדיבור מה שהיה נעלם במחשבה, על דרך משל, כמו שבאדם הדיבור הוא מגלה מחשבתו הסתומה ונעלמה להשומעים] -

כך גם למעלה, שבחינת מלכות ד''אצילות'', שהיא בחינת הגילוי של אור אין סוף ושל החיות שהיו לפני זה בהעלם – נקראת ''דבר ה''', זהו כביכול הדיבור שלמעלה המגלה אלקות בעולמות. ובכן, ''שכינה'' זו, שהיא ''מלכות דאצילות'' - היא מתלבשת בהיכל קדשי קדשים דבריאה שהיא חכמה-בינה- דעת דבריאה, ובהתלבשותן

– כשחכמה-בינה-דעת של ''עולם הבריאה'' [''יחד עם מלכות דאצילות שבתוכן (כנ"ל, 'שממקור זה – ונבראו' כו') – הערת כ''ק רבינו] מתלבשים במלכות דבריאה - נבראו הנשמות והמלאכים שבבריאה.

– הנשמות והמלאכים של אותו עולם, הם כבר בבחינת נבראים של אותו עולם, ולא אלקות של אותו עולם, והם מתהווים מבחינת ה''מלכות'' של אותו עולם ; הרי, שהנשמות והמלאכים של ''עולם הבריאה'' מתהווים מבחינת ''מלכות'' של ''עולם הבריאה'' ; וגם משם

– מספירת המלכות של ''עולם הבריאה'', שבה מלובשת בחינת השכינה – מלכות ד''אצילות'', שהתלבשה בתחילה בחכמה-בינה-דעת שב''עולם הבריאה'', ולאחר מכן התלבשה ב''מלכות'' שב''עולם הבריאה'', נמשך התלמוד שלפנינו, וכמו שנתבאר לעיל בשם התיקונים, שבעולם הבריאה מאירות ומשפיעות שם חכמתו ובינתו ודעתו של אין-סוף ברוך-הוא בבחינת צמצום עצום, -

הם יורדים ונמשכים באופן של צמצום חזק ועצום, בכדי שיוכלו הנשמות והמלאכים שהם בעלי גבול ותכלית לקבל השפעה מבחינת חכמה-בינה-דעת אלו, -

מחכמה-בינה-דעת של אין סוף ברוך הוא, כפי שהן בעצם, לא היה ביכולת הנשמות והמלאכים לקבל; אלא, דוקא, כפי שהן יורדות ונמשכות ב''עולם הבריאה'' באופן מצומצם ביותר – הם יכולים לקבל. ולכן נמשך משם

– מ''עולם הבריאה'', התלמוד, -

לא ה''משנה'', כי אם ה''תלמוד'' – גמרא, שהוא

– ה''תלמוד'', גם כן בחינת חכמה-בינה-דעת, שהתלמוד הוא טעמי ההלכות על בורין, והטעמים

– ענין של טעם ושכל, הם בחינת חכמה-בינה-דעת, -

מוחין; וההלכות עצמן

– שב''משנה'', הן ממדותיו של אין-סוף ברוך-הוא, שהן: -

בחינות, חסד דין רחמים

– תפארת, כו', שמהן

– מהמדות, נמשך ההיתר והאיסור, והכשר והפסול, והחיוב והפטור, -

היתר וכשר – חסד, איסור ופסול – גבורה, כמו שכתוב בתקונים.

– שההלכות הן מהמידות שלמעלה,