פרק נב. בפרק הקודם, החל רבנו הזקן להסביר, ענין השראת השכינה שהיתה בקדשי קדשים, ובמקומות מסויימים נוספים שאומרים עליהם שישנה שם השראת השכינה כאשר יש להבין לכאורה: מה משמעות ''השראת השכינה'' – במקום זה או אחר והרי ''מלא כל הארץ כבודו''?

ורבנו הזקן הסביר ש''מבשרי אחזה'' – מגופו ונפשו יודע האדם, שנשמתו נמצאת בכל גופו ובכל אבריו – ובכל זאת, עיקר מקום הנשמה, הוא במוחין שבראש. והרי, כלפי עצם הנשמה, אי אפשר לומר כך, שכן עצם הנשמה נמצא בכל האברים באופן שווה, הוא לא נמצא במוחין שבראש יותר מאשר ברגלים; אלא, הכוונה להמשכה הכללית והגלויה של החיות, הנמשכת מהנשמה להחיות את הגוף, לפני שהיא מתפשטת בגוף לפי מזגו ותכונתו של כל אבר – על המשכה כללית וגלויה זו שמן הנשמה, אומרים שעיקר מקומה, הוא במוחין שבראש, ומשם נמשכת ומתפשטת הארה בלבד אל כל שאר אברי הגוף.

כך – הסביר רבנו הזקן – גם בנמשל של אלקות ועולם. מבחינת עצמות ומהות אין סוף ברוך הוא, אין מקום לחלק בין העולמות העליונים לבין העולמות התחתונים – שכן, גם הימצאותו של אור אין סוף בעולמות העליונים – הוא בהעלם, עד כדי כך, ששום מחשבה, גם של הנבראים שבעולמות העליונים, אין באפשרותה ''לתפוס'' ולהשיג אותו; ובאשר לעצם הימצאותו של אור אין סוף – הרי הוא נמצא באופן שווה בעולמות התחתונים ובעולמות העליונים. ההתחלקות בין העולמות העליונים לבין העולמות התחתונים (כמו שהדבר במשל של ההתחלקות באברים) היא מצד המשכת וגילוי החיות מאין סוף ברוך הוא, להתהוות העולמות והנבראים ולהחיותם: החיות בעולמות העליונים היא בהתגלות יותר מאשר בעולמות התחתונים.

בפרק הבא, אותו אנו מתחילים ללמוד, ממשיך רבנו הזקן להסביר בנמשל (של אלקות ועולם) מה שנאמר במשל, שהגילוי של החיות הכללית, הוא במוחין שבראש.

וכמו שבנשמת האדם עיקר גילוי כללות החיות הוא במוחין, וכל האברים מקבלים אור וכח לבד, המאיר להם ממקור גילוי החיות שבמוחין - ככה ממש, על דרך משל, עקר גילוי כללות המשכת החיות, להחיות העולמות והברואים שבהם - הוא מלבש ונכלל ברצונו וחכמתו ובינתו ודעתו יתברך, -

של הקב''ה, הנקראים בשם "מוחין", -

ספירות כתר (רצון), חכמה, בינה ודעת – נקראות ''מוחין'' למעלה, ובהן מלובשת ונכללת ההמשכה הכללית של החיות, והיא ההתגלות הראשונה של אין סוף ברוך הוא בעולמות, והן הן

– הרצון, החכמה, הבינה והדעת שלמעלה, המלובשים בתורה ומצותיה.

– שכן, ההלכה עצמה או המצוה עצמה, - זהו רצונו של הקב''ה, שרוצה שההלכה תהיה כך וכך, או שהמצוה תהיה באופן כזה; והשכל וההבנה של ההלכות וטעמי המצוות – הם ה''חכמה-בינה-דעת'' שלמעלה – הרי, בתורה ובמצוות מלובשים המוחין שלמעלה, שבהם ישנה ההמשכה הכללית של החיות האלקית לעולמות. וגילוי כללות המשכה זו

– כשההמשכה הכללית שבמוחין – באה לידי התגלות, שכפי שרבנו הזקן מסביר להלן, הרי כשההמשכה מהמוחין באה בספירת המלכות, הוא מקור החיות, אשר העולמות מקבלים כל אחד בפרטות. רק הארה מתפשטת ומאירה ממקור זה, -

לא מדובר כאן על ההמשכה הכללית שבמוחין, אלא – על התגלותה – של המשכה זו. התגלות זו – היא מקור החיות שמקבלים כל העולמות והנבראים, כל אחד מהם – ההארה הפרטית השייכת אליו. הארה והתפשטות זו, היא: כדמיון אור המתפשט מהשמש על דרך משל, -

כמשל האור שהוא הארה בלבד מהשמש, וכמשל וכחות אברי הגוף

– המתפשטים, מהמוח הנזכר לעיל.

– בפרק נ''א. ומקור זה

– שהוא כבר התגלות מההמשכה הכללית שבמוחין, הוא הנקרא

– בתורת הקבלה, "עלמא דאתגליא", -

עולם של התגלות, שכן, כאן מתחילה ההתגלות של אלקות בעולמות, וכן הוא נקרא ו"מטרוניתא", -

מלכה, המקבלת מהקב''ה – המלך של המלכה, ו"אמא תתאה", -

המדריגה התחתונה יותר של ''אימא'', כי גם ''בינה'' נקראת ''אימא'' (ככתוב: ''אם (אם) לבינה תקרא''), אלא – בינה היא ''אימא עילאה'', המדריגה העליונה שב''אימא'', ומלכות נקראת ''אימא תתאה'', ו"שכינה" - מלשון "ושכנתי בתוכם", -

שכינה והתגלות. להלן יסביר רבנו הזקן – כפי שהרבי מפרש זאת משמעותם של כל התוארים האמורים, המתארים את תכונותו ופעולתו של מקור החיות: מקור החיות נקרא ''עלמא דאתגליא'' - על שם שמקור זה הוא ראשית התגלות אור-אין- סוף, -

ומכיוון שהמקור עצמו הוא ענין של התגלות, לכן הוא עצמו (מצד תכונותו העצמית) נקרא בשם ''עלמא דאתגליא'' (עולם של התגלות), ולא משום שהוא מחיה עלמא דאתגליא; מקור החיות נקרא גם ''מטרוניתא'' (מלכה), מפני שהוא אשר ממשיך ומאיר לעולמות בבחינת גלוי, -

ולכן, זה בדוגמת ''מטרוניתא'' (מלכה) שעל ידה נמשכים ומתגלים עניניו של מלך. הרי, שמקור החיות, הוא התחלת ההתגלות של אור אין סוף, המתגלה מאור אין סוף ב''מטרוניתא'' (מלכה). וממקור זה נמשך לכל אחד

– מהעולמות והנבראים, האור וחיות פרטי הראוי לו, -

שלכן, נקרא מקור החיות גם בשם ''אימא תתאה'', מפני שהוא ה''אם'', מקור החיות הפרטית של כל נברא, ושוכן ומתלבש בתוכם

– בעולמות ובנבראים, להחיותם.

– שלכן, נקרא מקור החיות גם בשם ''שכינה'', על שם ששוכנת ומתלבשת בעולמות ובנבראים, להחיותם. עד כאן למדנו, איך הוא מקור לעולמות ונבראים בכלל, להלן – נלמד איך הוא מקור לנשמות ישראל: ולכן

– הוא נקרא

– גם כן, "אם הבנים" על דרך משל, -

''בנים'' היינו ''נשמות ישראל'', ונקרא גם ו"כנסת ישראל", שממקור זה נאצלו נשמות דאצילות

– שהם אינם נבראים, כי אם ''נאצלים'', ונבראו נשמות דבריאה וכו'. וכלן

– גם העולמות והנבראים וגם הנשמות, אינן רק מהתפשטות החיות והאור

– המתפשטים ונמשכים, מהמקור הזה הנקרא "שכינה", כהתפשטות האור מהשמש.

– שהוא הארה בלבד מהשמש – כך גם כל אלה הם הארה בלבד ממקור זה.