והנה, צמצום זה -

מה שספירות חכמה-בינה-דעת של ''אצילות'' נתצמצמו, כדי להאיר ב''עולם הבריאה'', היא סבת ההארה שמאירות שם חכמה-בינה-דעת של אין-סוף ברוך- הוא -

חכמה-בינה-דעת של ''עולם האצילות'', לנשמות אלו בעולם הבריאה, -

שכן, בגלל שהאור בא על ידי צמצום - יכולות הנשמות לקבל ממנו, שתהיה להן השגה באור אין סוף ברוך הוא. מה שאין כן באצילות, שאינם -

ספירות חכמה-בינה-דעת שב''אצילות'', אינן בבחינת צמצום כל כך -

כפי שהדבר ב''עולם הבריאה''. שהרי, בכל זאת, בהיותן ענין של ''ספירות'', יש כבר בכך משום צמצום מסויים, אלא לא צמצום כזה כמו שהוא ב''עולם הבריאה'', ולכן אי אפשר לשכלים נבראים לקבל מהן, -

מהספירות שב''אצילות''. ולכן לית מחשבתא דילהון תפיסא שם כלל. -

אין ל''מחשבה'' של הנבראים ''תפיסה'' (השגה) שם כלל. המחשבה וההשגה של נבראים אינן יכולות כלל ''לקלוט'' את האור המאיר ב''אצילות''. לכן הוא -

''עולם האצילות'', מדור לצדיקים הגדולים, שעבודתם היא למעלה מעלה אפלו מבחינת דחילו ורחימו -

יראה ואהבה, הנמשכות מן הבינה ודעת בגדולתו יתברך, כמו שעולם האצילות הוא למעלה מעלה מבחינת בינה ודעת לשכל נברא, -

כך גם עבודתם היא הרבה למעלה מהאהבה והיראה הבאות מן השכל; אלא עבודתם היתה בבחינת מרכבה ממש לאין-סוף ברוך-הוא, ולבטל אליו במציאות, ולהכלל באורו יתברך, הם וכל אשר להם, על ידי קיום התורה והמצות, על דרך שאמרו: -

חכמינו ז''ל: "האבות הן הן המרכבה", והיינו -

מה שהאבות מתוארים כ''מרכבה'', הוא: לפי שכל ימיהם היתה זאת עבודתם. -

האבות היו תמיד בהתבטלות של "מרכבה": על ידי קיומם תורה ומצוות, הם יוצרים, על עצמם ועל כל עניניהם את דרגת ההתבטלות העליונה ביותר להקב"ה, כך שאין להם רצון אחר כלל, כי אם רק מה שהוא רצון ה' - ולכן מקומם של צדיקים אלה הוא ב"עולם האצילות", בו מורגש אותו סוג של ביטול.