ואף דאורייתא וקדשא בריך-הוא כלא חד, -

התורה והקב''ה הם דבר אחד, שהוא הקב''ה, ורצונו -

תורה, אחד -

מדוע, איפוא, כשחסרה ה"כוונה" של "לשמה" בתורה שהוא לומד, אין בכוח תורה זו לעלות למעלה בעשר ספירות? - מסביר רבנו הזקן להלן: דיבורו של אדם המדבר דברי התורה, הוא דיבור גשמי, ולכן למרות שמדובר כאן בדברי קדושה, שהחיות האלקית שבהם אינה מכוסה ב אותם לבושים המכסים את החיות של שאר הדברים הגשמיים שבעולם הזה, אך כיוון שהחיות האלקית המחיה בדרך כלל את הדברים הגשמיים, היא חיות מצומצמת - הרי דבר זה קיים גם בדיבורים הגשמיים של תורה. ולכן אין דיבורים אלה יכולים לעלות בספירות העליונות שהן אלקות. ורק אם יש בהם הכוונה הרוחנית של אהבה ויראה - מעלות אז האהבה והיראה את דברי התורה לספירות ומתבטא בהם הרצון העליון בגילוי - הרי קודשא בריך-הוא -

הקב''ה, איהו ממלא כל עלמין בשוה, -

נמצא בכל העולמות בשווה, ואף על פי כן אין העולמות שוים במעלתם; והשנוי -

שבין עולם אחד למשנהו, הוא מהמקבלים, -

את החיות האלקית, בב' בחינות: -

בשתי בחינות מתבטא ההבדל שבין עולם אחד למשנהו: הא', שהעליונים -

העולמות והנבראים העליונים, מקבלים הארה יותר גדולה לאין קץ מהתחתונים; הם מקבלים הארה גדולה בהרבה מאשר ההארה שמקבלים העולמות והנבראים התחתונים; והשנית, -

הבחינה השניה, בה מתבטא ההבדל שבין עליונים ותחתונים, הוא: שמקבלים -

העליונים, בלי לבושים ומסכים רבים כל כך כבתחתונים; -

ההארה שמקבלים העליונים, היא בלי כל כך הרבה לבושים ומסכים, כמו שהדבר בקבלת ההארה על ידי התחתונים: ועולם הזה הוא עולם השפל -

ושפלותו מתבטאת בב' בחינות: -

האמורות: כי ההארה שבו -

החיות האלקית המחיה את העולם הזה, מצמצמת מאד עד קצה האחרון, ולכן הוא חומרי וגשמי, וגם זאת, -

ונוסף לכך הבחינה השניה, היא -

ההארה המצומצמת, לבושה בו בלבושים ומסכים רבים, עד שנתלבשה בקליפת נוגה להחיות כל דברים הטהורים שבעולם הזה,

- וכפי שלמדנו בפרקים הקודמים, שכל הדברים הטהורים והמותרים שבעולם הזה, מקבלים חיות מ"קליפת נוגה", ויכולים להיות מנוצלים גם לטוב ולקדושה וגם להיפך מכך, ובכללם הוא -

בתוך כל הדברים הטהורים שבעולם הזה, נפש החיונית המדברת שבאדם; ולכן, כשמדברת -

הנפש החיונית, דברי תורה ותפלה בלא כונה, אף שהן אותיות קדושות, ואין קליפת נוגה שבנפש החיונית מסך מבדיל כלל להסתיר ולכסות על קדשתו יתברך המלבשת בהן, כמו שהיא מסתרת ומכסה על קדשתו יתברך שבנפש החיונית כשמדברת דברים בטלים, -

כשמדברים דברים בטלים, מכסה קליפת נוגה ומסתירה על קדושתו של הקב''ה, ושבנפש החיונית שבשאר בעלי חיים הטהורים, -

שגם בהם מכסה קליפת נוגה במידה רבה ביותר על קדושת הקב''ה שבהם; ואף דלית אתר פנוי מניה, -

למרות שאין מקום פנוי מהקב"ה, הרי שהוא יתברך נמצא בנפש החיונית גם בשעה שהיא מדברת דברים בטלים, או בנפש החיונית של שאר בעלי חיים. כיצד, איפוא, שייך לומר, שקליפת נוגה תכסה שם בכלל על קדושתו של הקב"ה? אומר על כך רבנו הזקן: מכל מקום איהו סתימו דכל סתימין, -

הקב''ה הוא ה''מסתתר'' מכל המסתתרים, ונקרא "אל מסתתר", -

שהוא מסתיר עצמו מהנבראים, וגם ההארה והתפשטות החיות ממנו יתברך מסתתרת בלבושים ומסכים רבים ועצומים, עד שנתלבשה ונסתתרה בלבוש נוגה; -

התלבשות והסתתרות זו בלבוש קליפת נוגה היא, בנפש החיונית כשהיא מדברת דברים בטלים, או בנפש החיונית של שאר בעלי חיים, בהם החיות האלקית לבושה בלבושים ומסכים המסתירים; מה שאין כן באותיות הקדושות של דברי תורה ותפלה, דאדרבה -

להיפך, קליפת נוגה מתהפכת לטוב ונכללת בקדשה זו, כנזכר לעיל -

הרי, שבדיבורי תורה ותפילה, לא זו בלבד שלא קיימים בהם הלבושים והמסכים של קליפת נוגה, אלא להיפך, קליפת נוגה עצמה נהפכת על ידי דיבורים אלה לקדושה - ובאשר לבחינה השניה, שבגלל הלבושים והמסכים הרבים, העולם הזה הוא עולם השפל, הרי בכך, שונים לגמרי דיבורי התורה והתפילה מאשר שאר עניני העולם הזה; ואילו בנוגע לבחינה הראשונה, שההארה האלקית המחיה את עניני העולם הזה, היא מצומצמת ביותר - שווים דיבורי התורה והתפילה לשאר עניני העולם הזה, שהרי גם הם הנם דיבורים גשמיים - ובלשון ה"תניא": מכל מקום ההארה שבהן -

בדיבורי התורה והתפילה, מקדושתו יתברך, היא בבחינת צמצום עד קצה האחרון, מאחר שהקול והדיבור הוא גשמי. -

ולכן, למרות שאלה הם דיבורי תורה, והרי "אורייתא וקוב"ה כולא חד" (=התורה והקב"ה הם דבר אחד), בכל זאת, אם חסרה בהם ה"כוונה" הרוחנית של אהבה ויראה, אין הם יכולים לעלות למעלה בספירות העליונות שהן אלקות, מאחר שההארה האלקית שבהם - מצומצמת ביותר.