אך אף-על-פי-כן אמרו: תפלה או שאר ברכה -

הנאמרות בלא כוונה הן כגוף בלא נשמה, -

מדוע מדמים את התפילה, או הברכה, ל''גוף'', ואת הכוונה - ל''נשמה''? - פרוש, כי כמו שכל הברואים שבעולם הזה שיש להם גוף ונשמה, שהם: "נפש כל חי ורוח כל בשר איש", ונשמת "כל אשר רוח חיים באפיו" מכל בעלי חיים, -

לכל נברא בעולם יש גם גוף וגם נשמה, וה' מחיה את כלם ומהוה אותם מאין ליש תמיד באור וחיות שמשפיע בהם, -

בגוף ובנשמה; שגם הגוף החומרי, -

ולא רק הגוף, אלא גם ואפלו אבנים ועפר הדומם ממש -

בהם לא נראית אפילו התנועה החיונית שישנה בצומח, הגדל מקטן לגדול - הרי אפילו בהם, יש בו אור וחיות ממנו יתברך, -

ובמה מתבטאת החיות שבדומם? - שלא יחזור להיות אין ואפס כשהיה, -

לפני בריאתו. - כפי שרבנו הזקן יסביר להלן, ב"שער היחוד והאמונה", שלולא היה האור האלקי ניצב ופועל תמיד בנברא - היה הנברא חוזר להיות אין ואפס כמו קודם שנברא. הרי שגם לדומם יש אור וחיות אלקי המחיה ומאיר אותו. כך, ויותר מכך, ישנו בגוף של עצם חי - ובכל זאת, אין השוואה ויחס כלל בין האור והחיות שבנשמה: ואף-על-פי-כן אין ערך ודמיון כלל בין בחינת אור וחיות המאיר בגוף לגבי בחינת אור וחיות המאיר בנשמה, שהיא נפש כל חי. -

שכן, דבר מובן הוא שאין השוואה כלל בין גשמיות לרוחניות. גם החוקרים מודים, ש"התהוות הגשמיות מן הרוחניות - אין לך יש מאין גדול מזה". ומכיון שהגוף הוא מציאות גשמית והנפש - מציאות רוחנית - הרי שאין יחס והשוואה ביניהם. וההבדל הוא, כמובן, בכך שהאור והחיות המאיר בגוף אינו דומה כלל לאור וחיות המאיר בנפש. ורבנו הזקן מסביר שההבדל אינו מתבטא במדת ההעלם והגילוי של האלקות, שהאלקות בגוף מוסתרת ובנפש - בהתגלות, שכן, בכך הם שניהם שווים: כשם שהגוף הוא נברא שבעולם הזה, בו החיות האלקית מוסתרת על ידי לבוש של קליפת נוגה, ולכן לא נראה בגוף שחיותו היא אלקות, כך גם קיים אותו לבוש-מסתיר על החיות האלקית המחיה את הנפש, ולא רואים ולא מרגישים שחיות הנפש באה מאלקות. ההבדל שבין הגוף והנפש, מתבטא במדת הצמצום וההתפשטות של האור והחיות האלקי - אם האור והחיות הבאים דרך ההעלמה, הם עצמם באים במדה מצומצמת, או שהם, האור והחיות, באים בהתפשטות, כלומר שלמרות שהאלקות של האור והחיות אינה נראית, אבל החיות עצמה, על כל פנים, נראית. ובלשון ה"תניא":