Tanya do Dia

והנה, המשכה והארה זו, שהאדם ממשיך ומאיר מהארת אור-אין-סוף ברוך-הוא על נפשו, ועל נפשות כל ישראל, היא השכינה, כנסת ישראל, מקור כל נשמות ישראל כמו שיתבאר לקמן, -

בפרק מ', שעל ידי תורה ממשיך אדם הארת אור אין סוף ברוך הוא, לא רק על נפשו הוא, אלא גם על נפשות כל ישראל, מכיוון שההמשכה היא במקור נשמות ישראל שהיא השכינה - והמשכה זו הנמשכת על ידי עסק התורה - נקראת בלשון "קריאה", -

ככתוב: "קורא בתורה", -

אדם הלומד תורה נקרא ''קורא בתורה'', שמשמעו, קריאת והמשכת ה''עצם'' של הנקרא, פרוש שעל ידי עסק התורה קורא להקדוש-ברוך-הוא לבוא אליו, כביכול, כאדם הקורא לחברו שיבא אליו, וכבן קטן הקורא לאביו לבא אליו להיות עמו בצוותא חדא, -

ביחד אתו, ולא ליפרד ממנו ולשאר יחידי חס ושלום. -

כך גם על ידי תורה; ישנם יהודים המוכתרים כ"אחים ורעים" להקב"ה - וביחס אליהם מובא כאן המשל מאדם הקורא ל חברו, וישנם יהודים שהם בדרגת "בן" לגבי הקב"ה - וביחס אליהם ה"קריאה בתורה" היא כבן הקורא לאביו. וזהו שכתוב: "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", -

הקב''ה קרוב (א) לכל אלה שקוראים אליו - (ב) לכל אלה שקוראים אליו באמת, "ואין אמת אלא תורה", -

כלומר: ישנה קריאה סתם: "לכל קוראיו'', וישנה קריאה ''באמת'' - על ידי תורה; דהינו שקורא -

וממשיך להקדוש-ברוך-הוא על ידי התורה דוקא, לאפוקי -

לשלול את המשמעות של ''יקראוהו באמת'' שהיא הכוונה מי שקורא אותו שלא על ידי עסק התורה, אלא צועק כך: אבא! אבא! -

כלומר בעבודת התפילה שיהודי צועק וקורא בתפילתו "אבא אבא", מצד אהבתו להקב"ה - הנה ההמשכה שהוא ממשיך, אינה דומה להמשכה הבאה על ידי הקריאה של תורה. וכמו שקובל עליו הנביא: "ואין קורא בשמך כו', - [הערת כ"ק רבינו: "דהול"ל 'ואין קוראך' או 'קורא אותך' ומהו הדיוק 'בשמך"'. כלומר: היה עליו לומר "ואין קוראך" או "קורא אותך" - שאין מי שקורא אותך; מהו, איפוא, הדיוק של "בשמך" (שזה מורה שכאילו אכן קוראים להקב"ה, אלא שאין קוראים אליו בשמו, "בשמך")]. אלא הכוונה, שהנביא קובל שאין מי שיקרא אותך בשמך, היינו על ידי תורה, שכן, כל התורה היא הרי שמותיו של הקב"ה, וכמו שכתוב במקום אחר. ומזה יתבונן המשכיל, להמשיך עליו יראה גדולה -

מכאן יכול מי שמתבונן להשרות על עצמו יראה גדולה מן הקב''ה, בשעת עסק התורה, -