ומאחר שכללות נפש החיונית שבכללות ישראל תהיה מרכבה קדושה לה' - אזי גם כללות החיות של עולם הזה, שהיא קליפת נוגה עכשיו, -

לפני ביאת המשיח, החיות של העולם הזה היא מקליפת נוגה, תצא אז -

החיות כולה של העולם הזה, מטומאתה וחלאתה, -

''טומאתה'' היינו הרע שבקליפת נוגה, ו''חלאתה'' היינו הטוב שבנוגה, שגם טוב זה אינו מקדושה, אלא מקליפה, ותעלה לקדשה להיות מרכבה לה', -

לעתיד לבוא, בהתגלות כבודו, -

כבוד ה', "וראו כל בשר יחדיו", -

כל בני האדם יראו אלקות, ויופיע עליהם בהדר גאון עזו, "וימלא כבוד ה' את כל הארץ", וישראל יראו עין בעין כבמתן תורה, -

ה''עין שלמטה'', העין האנושית, תראה את האמת של אלקות, כמו שרואה זאת ה''עין שלמעלה'' - כפי שהיה הדבר בשעת מתן תורה, דכתיב: -

במתן תורה: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו". -

שההסתרה ששם אלקים מסתיר על ההתגלות האלקית של שם הוי' - אינה הסתרה כלל, אלא, שבשעת מתן תורה, היה זה לזמן קצר בלבד, ואילו לעתיד לבוא זה יהיה באופן תמידי. ועל ידי זה -

שקליפת נוגה תעלה לקדושה, יתבלעו ויתבטלו לגמרי כל השלש קליפות הטמאות, -

"יתבלעו מל' בלע המות" - הערת כ"ק רבינו. כלומר: הפירוש הפשוט של "יתבלעו" הוא - בליעה, ולפי זה היה מקום לומר שהדבר שנבלע נמצא באיזה מקום שהוא, אך כאן הפירוש של "יתבלעו" הוא מלשון "בלע המות", כלומר - כליון והכחדה גמורה. העובדה שקליפת נוגה תעלה לקדושה, כתוצאה מקיום המצוות תביא ממילא לידי כך ששלש הקליפות הטמאות תתבטלנה, כי יניקתן וחיותן מהקדשה עכשו היא על ידי קלפת נגה הממצעת ביניהן. -

קליפת נוגה היא ממוצעת בין שלש הקליפות הטמאות לבין, להבדיל, קדושה - שכן, שלש הקליפות הטמאות בהיותן טומאה ורע בלבד, בלי קורטוב של טוב, אין להם שום שייכות לקדושה שתוכלנה לקבל חיותן מקדושה; ורק על ידי קליפת נוגה, שהיא "ממוצע", בהיותה מורכבת מטוב ורע - בגלל הטוב שבה יש לה שייכות לקדושה ובגלל הרע שבה יש לה שייכות לקליפות הטמאות - הרי על ידי "תיווך" קליפת נוגה, אפשר לשלש הקליפות הטמאות לינוק חיות מקדושה. ואילו, כשקליפת נוגה תתעלה לקדושה, לא יוכלו, ממילא, שאר הקליפות לינוק יותר את חיותן ותתבטלנה לגמרי.