ומאחר שכללות נפש החיונית שבכללות ישראל תהיה מרכבה קדושה לה' - אזי גם כללות החיות של עולם הזה, שהיא קליפת נוגה עכשיו, -

לפני ביאת המשיח, החיות של העולם הזה היא מקליפת נוגה, תצא אז -

החיות כולה של העולם הזה, מטומאתה וחלאתה, -

''טומאתה'' היינו הרע שבקליפת נוגה, ו''חלאתה'' היינו הטוב שבנוגה, שגם טוב זה אינו מקדושה, אלא מקליפה, ותעלה לקדשה להיות מרכבה לה', -

לעתיד לבוא, בהתגלות כבודו, -

כבוד ה', "וראו כל בשר יחדיו", -

כל בני האדם יראו אלקות, ויופיע עליהם בהדר גאון עזו, "וימלא כבוד ה' את כל הארץ", וישראל יראו עין בעין כבמתן תורה, -

ה''עין שלמטה'', העין האנושית, תראה את האמת של אלקות, כמו שרואה זאת ה''עין שלמעלה'' - כפי שהיה הדבר בשעת מתן תורה, דכתיב: -

במתן תורה: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו". -

שההסתרה ששם אלקים מסתיר על ההתגלות האלקית של שם הוי' - אינה הסתרה כלל, אלא, שבשעת מתן תורה, היה זה לזמן קצר בלבד, ואילו לעתיד לבוא זה יהיה באופן תמידי. ועל ידי זה -

שקליפת נוגה תעלה לקדושה, יתבלעו ויתבטלו לגמרי כל השלש קליפות הטמאות, -

"יתבלעו מל' בלע המות" - הערת כ"ק רבינו. כלומר: הפירוש הפשוט של "יתבלעו" הוא - בליעה, ולפי זה היה מקום לומר שהדבר שנבלע נמצא באיזה מקום שהוא, אך כאן הפירוש של "יתבלעו" הוא מלשון "בלע המות", כלומר - כליון והכחדה גמורה. העובדה שקליפת נוגה תעלה לקדושה, כתוצאה מקיום המצוות תביא ממילא לידי כך ששלש הקליפות הטמאות תתבטלנה, כי יניקתן וחיותן מהקדשה עכשו היא על ידי קלפת נגה הממצעת ביניהן. -

קליפת נוגה היא ממוצעת בין שלש הקליפות הטמאות לבין, להבדיל, קדושה - שכן, שלש הקליפות הטמאות בהיותן טומאה ורע בלבד, בלי קורטוב של טוב, אין להם שום שייכות לקדושה שתוכלנה לקבל חיותן מקדושה; ורק על ידי קליפת נוגה, שהיא "ממוצע", בהיותה מורכבת מטוב ורע - בגלל הטוב שבה יש לה שייכות לקדושה ובגלל הרע שבה יש לה שייכות לקליפות הטמאות - הרי על ידי "תיווך" קליפת נוגה, אפשר לשלש הקליפות הטמאות לינוק חיות מקדושה. ואילו, כשקליפת נוגה תתעלה לקדושה, לא יוכלו, ממילא, שאר הקליפות לינוק יותר את חיותן ותתבטלנה לגמרי.

ונמצא, כי כל תכלית של ימות המשיח ותחית המתים, שהוא גילוי כבודו ואלהותו יתברך, ולהעביר רוח הטמאה מן הארץ - תלוי בהמשכת אלהותו ואור-אין-סוף ברוך-הוא לנפש החיונית שבכללות ישראל בכל רמ"ח אבריה, -

של הנפש. ועל ידי מה באה לנפש המשכה זו? - על ידי קיומה כל רמ"ח מצות עשה, -

ועל ידי המשכת האלקות לנפש החיונית, נמשכת אלקות גם בכל העולם כולו; ולהעביר רוח הטמאה ממנה, -

מהנפש החיונית של כל אחד מכלל ישראל, בשמירתה כל שס"ה מצות לא תעשה, -

הישמרות זו מלעבור על שס''ה מצוות לא-תעשה, מביאה שלא יינקו ממנה -

מהנפש החיונית, ועל ידה מקדושה, שס"ה גידיה. -

של טומאה. כיצד מושגת הכחדתה של רוח הטומאה בכל העולם, על ידי קיום ושמירת תרי''ג המצוות על ידי בני ישראל? -

כי כללות ישראל, שהם ששים רבוא נשמות פרטיות, הם כללות החיות של כללות העולם, כי בשבילם -

בשביל נשמות ישראל, נברא, -

ומאחר שהעולם כולו חי ומתקיים בשביל נשמות ישראל יוצא אשר, וכל פרט מהם -

בנשמות ישראל, הוא כולל ושיך לו החיות של חלק אחד מששים רבוא מכללות העולם -

כלומר, העולם מתחלק כאילו לשש מאות אלף חלקים, שכל אחד מהם שייך לאחת משש מאות אלף הנשמות, ומשום כך יש לכל נשמה החלק התלוי -

חלק זה של העולם, תלוי בנפשו החיונית, להעלותו לה' בעליתה, -

על ידי עליית הנפש החיונית הפרטית של יהודי. דהיינו -

כלומר: כיצד הוא מעלה את החלק הזה מהעולם? - במה -

על ידי, שמשתמש -

בדברים מעולם הזה לצרך גופו ונפשו החיונית -

במטרה לנצל אותם לעבודת ה', -

על ידי השתמשותו בעניני העולם הנצרכים לגופו ולנפשו החיונית, לשם עבודת ה' - הוא מעלה את חלקו בעולם. כגון אכילה ושתיה ודומיהם, ודירה וכל כלי תשמישיו. -

כשהוא משתמש בכל הדברים הללו לעבודת ה', הוא מעלה על ידם את חלקו בעולם להקב"ה. ברם, ישנן הרי יותר משש מאות אלף, "ששים רבוא", נשמות, ונוסף לכך בלתי אפשרי הדבר שיהודי אחד ישתמש בחלק מששים רבוא של כל העולם? אלא שששים רבוא נשמות פרטיות אלו -

שהן פרטים מהנשמה הכללית של כללות ישראל, הן שרשים, -

וכשם שכל שורש מתחלק ומתפשט להרבה ענפים ופרטים - כך גם ביחס לנשמות שהן ''שרשים'' - וכל שרש מתחלק לששים רבוא ניצוצות, שכל ניצוץ הוא נשמה אחת, וכן בנפש ורוח, בכל עולם מארבע עולמות: אצילות -בריאה- יצירה -עשיה. -

ישנה בחינת נפש, או בחינת רוח או נשמה מעולם האצילות ואותו דבר מעולם הבריאה וכו',