וגם -

לו זו בלבד שזה יהיה לעתיד, אלא כבר היה לעולמים מעין זה, -

מעין גילויי ימות המשיח ותחיית המתים, כבר היה בשעת מתן תורה, כדכתיב: -

כמו שכתוב: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו" - "הראת" ממש, בראיה חושיית, -

כי, כשאומרים ''הראת'' - הראת את עצמך, הרי הכוונה שראו אותו, וזוהי ראיה מוחשית, כדכתיב: -

כמו שכתוב: "וכל העם רואים את הקולות" - "רואים את הנשמע", -

את כל גילויי מתן תורה שקלטו - הם ראו ממש; ופרשו רז"ל: מסתכלים למזרח ושומעין את הדבור יוצא אנכי כו', -

ה' אלקיך, וכן לארבע רוחות ולמעלה ולמטה, -

מכל צד שאליו הסתכלו נשמע משם הדבור ''אנכי ה' אלקיך''. וכדפרש בתיקונים -

וכמו שמפרש ב''תיקוני זוהר'': דלית אתר דלא מליל מיניה עמהון כו'. -

שאין מקום ממנו לא דיבר - הקב''ה - איתם. והיינו, -

כך היה הדבר, מפני גלוי רצונו יתברך בעשרת הדברות, שהן כללות התורה, שהיא -

התורה, היא פנימית רצונו יתברך וחכמתו, ואין שום הסתר פנים כלל, -

ומשום כך היתה התגלות אלקות בכל העולם. כמו שנאמר: "כי באור פניך נתת לנו תורת חיים". -

הרי שתורה באה מ''אור פניך'' - האור הפנימי של אלקות. ולכן -

מפני שהיתה התגלות אלקות, היו -

בני ישראל בשעת מתן תורה, בטלים במציאות ממש, כמאמר רז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו', -

כלתה נפשם ונתבטלו במציאות, אלא שהחזירה הקדוש-ברוך-הוא להן -

את הנשמה, בטל שעתיד להחיות בו את המתים, והוא טל תורה -

שכן, בתורה ישנן בחינת ''מטר'' ובחינת ''טל'', שנקרא "עוז", -

החוזק והכוח לקבלת ההתגלות האלקית ושלא להתבטל במציאות, כפי שנזכר לעיל בקשר לצדיקים לעתיד לבוא. כמאמר רז"ל: "כל העוסק בתורה - טל תורה מחיהו כו'". -

הרי, שהכוח להחיות, בא מבחינת "טל" שבתורה. ובאותו טל החזיר הקב"ה את הנשמות לישראל בשעת מתן תורה - בלי ענינה של תחיית המתים - שלא יתבטלו במציאות לנוכח גילוי האור האלקי שהתגלה אז באופן של מעין ימות המשיח ולעתיד לבוא.