Tanya do Dia

והטעם, -

מדוע השפלות ושברון לב, מסייעים להסיר את טמטום הלב, ולהביא לידי כך שיגיע לראיה חושית באלקות, לפי שבאמת אין שום ממשות כלל בסטרא אחרא, שלכן נמשלה -

ה''סטרא אחרא'', לחשך, שאין בו שום ממשות כלל, וממילא נדחה -

החושך, מפני האור, -

כשמכניסים אור במקום מסויים - נדחה החושך ממילא, מבלי להזדקק למלחמה, כי מציאות החושך אין בה ממשות כלל - ומשמכניסים את האור, נדחה החושך ממילא, וכך -

גם, הסטרא אחרא, אף שיש בה חיות הרבה, להחיות כל בעלי חיים הטמאים ונפשות אומות העולם, וגם נפש הבהמית שבישראל כנזכר לעיל -

שכל הדברים מקבלים חיותם מה''סטרא אחרא'' - הרי, אף שיש ל''סטרא אחרא'' הרבה חיות להחיות את כל הדברים, מכל מקום, הרי כל חיותה אינה מצד עצמה חס ושלום, אלא מצד הקדושה -

שכן, קדושה מחיה את הכל, וגם ה''סטרא אחרא'' מקבלת חיותה מן הקדושה, כנזכר לעיל, ולכן היא -

ה''סטרא אחרא'', בטלה לגמרי מפני הקדושה, כביטול החשך מפני האור הגשמי. -

שכן, מאחר שכל חיותה נובעת מן הקדושה, היא ממילא בטלה לקדושה, ואין בה שום ממשות כלל. רק שלגבי קדושת נפש האלהית שבאדם, נתן לה הקדוש-ברוך-הוא רשות ויכולת להגביה עצמה כנגדה, -

כנגד קדושת הנפש האלקית, וזאת - כדי שהאדם יתעורר להתגבר עליה, -

על ה''סטרא אחרא'', להשפילה על ידי שפלות ונמיכות רוחו, ו"נבזה בעיניו נמאס". -

שעל ידי כך הוא משפיל וממאס את ה''סטרא אחרא''. ובאתערותא דלתתא -

על-ידי ההתעוררות למטה, שהאדם מתעורר להשפיל את ה''סטרא אחרא'', אתערותא דלעילא, -

מתהווה התעוררות גם למעלה להוריד ולהשפיל את ה''סטרא אחרא'', לקיים מה שנאמר: "משם אורידך, נאם ה'", -

את ה''סטרא אחרא'' המנסה להגביה את עצמה ולהסתיר על אלקות וקדושה; דהיינו שמסירה מממשלתה ויכלתה, ומסלק ממנה הכח ורשות שנתן לה להגביה עצמה נגד אור קדושת נפש האלהית, ואזי -

כשנוטלים מה''סטרא אחרא'' את הכוח ואת הרשות להתנגד לקדושה, ממילא -

היא, בטלה ונדחית כבטול החשך -

ממילא, מפני אור הגשמי. -

הרי, שעל-ידי שהוא משפיל את עצמו ושובר את לבו - ניטל ממילא הכוח מה''סטרא אחרא'' להסתיר ולהפריע לנפש האלקית בעבודתה את ה'. וכמו שמצינו דבר זה מפורש בתורה גבי מרגלים, שמתחלה אמרו: "כי חזק הוא ממנו"

- "אל תקרי ממנו כו'",

- חכמינו ז''ל אומרים , שהמרגלים התכוונו לא רק ''ממנו'' - מאתנו, אלא ''ממנו'' - בגוף שלישי, מהקב''ה כביכול, שלא האמינו ביכולת ה', -

להכניסם לארץ ישראל, ואחר כך חזרו ואמרו: "הננו ועלינו וגו"

; -

לארץ ישראל, כמו שאמר הקב''ה - ומאין חזרה ובאה להם האמונה ביכלת ה'? -

לומר שהם מוכנים ללכת לארץ ישראל, אף שבתחילה לא האמינו שזה בר ביצוע, הרי לא הראה להם משה רבנו עליו השלום שום אות ומופת על זה בנתיים, -

שיביאו אותם לאמונה ביכולת ה', רק שאמר להם

איך שקצף ה' עליהם ונשבע שלא להביאם אל הארץ; ומה הועיל זה להם, אם לא היו מאמינים ביכלת ה' חס ושלום לכבש ל"א מלכים , -

שמשלו אז בארץ ישראל, ומפני זה לא רצו כלל לכנס לארץ? אלא ודאי, מפני שישראל עצמן הם "מאמינים בני מאמינים", -

הם עצמם מאמינים תמיד בהקב''ה, בהיותם בנים לאבות מאמינים; וגם באותה שעה שאמרו ''כי חזק הוא ממנו'' - האמינו - מצד נשמותיהם - בהקב''ה וביכלתו להביאם לארץ ישראל, רק שהסטרא אחרא -

שמן הנפש הבהמית, המלבשת בגופם הגביה עצמה על אור קדשת נפשם האלהית בגסות רוחה וגבהותה, בחוצפה בלי טעם ודעת, -

שהביא אותם לומר ''כי חזק הוא ממנו''. ולכן מיד שקצף ה' עליהם, והרעים בקול רעש ורוגז: -

באמרו : "עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו'", "במדבר הזה יפלו פגריכם וגו", "אני ה' דברתי, אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת וגו'", -

שכל אלה, הם הרי, דברים קשים וחמורים, וכששמעו דברים קשים אלו נכנע ונשבר לבם בקרבם , כדכתיב: "ויתאבלו העם מאד", וממילא נפלה הסטרא אחרא מממשלתה וגבהותה וגסות רוחה, וישראל עצמן -

מצד נשמתם, הם -

הרי, מאמינים. -

הם האמינו לכתחילה ביכולת ה', ולכן אמרו שהם מוכנים ללכת לארץ ישראל, אף שבינתיים לא אירעו שום אות ומופת שישפיעו עליהם להאמין בכך; היה נדרש רק להוריד ולהשפיל את ה''סטרא אחרא'' - ואמונתם נתגלתה, וכך הדבר בכל אדם: כשאור הנשמה אינו מאיר בגופו - הרי זה מפני גבהותה וגאוותה של ה"סטרא אחרא", המגביהה עצמה כנגד הנפש האלקית. ועל-ידי שהוא שובר את לבו - הוא שובר את ה"סטרא אחרא", ואור הנשמה מאיר בו. ומזה יכול ללמוד כל אדם שנופלים לו במחשבתו ספיקות על אמונה, כי הם דברי רוח הסטרא אחרא לבדה, -

ה''סטרא אחרא'' היא זו שמעוררת בו מחשבות של ספיקות באמונה, המגביה עצמה על נפשו, -

האלקית, אבל ישראל עצמן -

מצד נשמתם, הם "מאמינים כו'". -

בני מאמינים, ואין בהם שום ספיקות באמונה. וגם הסטרא אחרא עצמה -

שורש הנפש הבהמית, אין לה ספיקות כלל באמונה,

- כפי שלמדנו בפרק כ''ב, שהקליפות הרוחניות, שאינן מלובשות בגוף, אינן כופרות בהקב''ה, רק שניתן לה -

ל''סטרא אחרא'', רשות לבלבל האדם בדברי שקר ומרמה, -

כדי, להרבות שכרו, -

ועל-ידי שהאדם לא יתן לבלבל את דעתו ולהוליכו שולל - יקבל יותר שכר, כפיתויי הזונה לבן המלך בשקר ומרמה ברשות המלך, כמו שכתוב בזהר הקדוש : -

משל למלך השוכר זונה שתנסה לפתות את בנו ולהטותו מהדרך הישרה, אבל כוונתו של המלך בכך, היא: כדי לגלות את חכמתו של בן המלך, שאינו נותן להוליכו שולל. הזונה עצמה גם כן אינה רוצה באמת, שבן המלך ישמע לדבריה, כי היא הרי רוצה למלא את רצון המלך. כך גם בנמשל: ה"סטרא אחרא" עצמה אינה רוצה שהאדם ישמע בקולה ויעשה את ה"רע". אין זה, אלא שזה התפקיד שהוטל עליה, לנסות לפתות את האדם, כדי שיקבל יותר שכר כשלא ישמע בקולה. אלא שדבר זה הוא בדרגת ה"סטרא אחרא" המשמשת כ" שורש " לנפש הבהמית וליצר הרע - היא, אין בה שום ספיקות באמונה ואיננה רוצה שהאדם ייכשל על ידה. ואילו כשהנפש הבהמית והיצר הרע נמצאים בגוף - הרי זה "רע" אמיתי, שכוונתו היא להטות את האדם מן הדרך הישרה. במשל הרי זה, כשהזונה אותה שכר המלך, ממנה במקומה זונה שניה לתפקיד זה, והשניה ממנה זונה שלישית, וכך הלאה, עד שהאחרונה מאבדת לחלוטין את כוונת המלך האמיתית, והיא מתכוונת באמת להכשיל ולפתות את בן המלך. על כל פנים - כל הספיקות באמונה אינן נובעות מהיהודי עצמו, ובני ישראל מצד נשמתם - הם כולם מאמינים בני מאמינים. בקשר לאמור בפרקנו זה, שה"אדם" בצדיקים הוא הנפש האלקית, וכל חיותם, גם של גופם, היא מהנפש האלקית - מעניין להוסיף, שמהתענוג הרוחני באלקות אפשר שתתוסף שמנונית בגוף האדם. מובא על כך