והן בבחינת "ועשה טוב", -

ביכולת האדם לנצל את כוחה של האהבה המסותרת, כדי להתגבר כארי בגבורה ואומץ הלב נגד היצר, -

הרע, המכביד את גופו ומפיל עליו עצלה, -

שהיא (העצלות) מבחינת יסוד העפר שבנפש הבהמית, -

כפי שלמדנו בפרק הראשון, מלהטריח גופו בזריזות בכל מיני טורח ועבודת משא בעבודת ה', שיש בה טורח ועמל, כגון: לעמול בתורה בעיון ובפה -

לדבר דברי תורה באופן של לא פסיק פומיה מגירסא, -

פיו לא פוסק מללמוד, דבר שדורש יגיעה עצומה. וכמאמר רז"ל: "לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי", וכן לתפלה בכונה -

שתהיה מתוך יגיעה, בכל כחו ממש, וכן בעבודת ה' שהיא בדבר שבממון, כמו עבודת הצדקה; -

מנויים כאן שלשה דברים - שלשה העמודים שעליהם העולם עומד: "תורה, עבודה (שתפילה היא במקום קרבנות), גמילות חסדים''.