ואפילו בבחינת "סור מרע", יכול כל איש משכיל למצוא בנפשו שאינו סר לגמרי מהרע בכל מכל כל, במקום שצריך למלחמה עצומה כערך הנזכר לעיל, -

המלחמה הנדרשת מ''קל שבקלים'', ואפלו פחות מערך הנזכר לעיל, -

כשנדרשת ממנו לחימה קלה יותר מאשר נדרש מהלז - אין הוא יכול לעמוד במלחמה זו, כגון להפסיק באמצע שיחה נאה, או -

באמצע, סיפור בגנות חבירו, ואפלו גנאי קטן וקל מאד, אף שהוא אמת, ואפילו -

כשהוא מספר זאת כדי לנקות עצמו, -

שלא יאשימו אותו בגנאי זה, כנודע מהא -

ממה, דאמר רבי שמעון לאביו רבינו הקדוש: -

בקשר לגט מסובך שלא נכתב כמו שצריך: "לאו אנא כתביה, אלא יהודא חייטא כתביה", -

''לא אני כתבתי את הגט, כי אם יהודה חייטא'' - באותו מקום היה בכך משום גנאי לא כל כך גדול, והוא השתמש בו כדי לנקות את עצמו, ובכל זאת ואמר לו: -

רבנו הקדוש לבנו רבי שמעון: "כלך מלשון הרע" -

''לך לך מלשון הרע'', [עיין שם בגמרא ריש פרק י דבבא בתרא], -

הרי שאפשר לו לאדם למצוא בעצמו, שגם בענינים של ''סור מרע'', אין הוא מנהל כראוי את המלחמה עם גופו ויצרו הרע, וכהאי גוונא -

ודומה לכך, כמה מילי דשכיחי טובא. -

דברים שכיחים רבים, בעתים קרובות, הרי, שכל אחד יכול למצוא בעצמו, שאין הוא לוחם מספיק לנצח את היצר הרע. ובפרט בענין לקדש עצמו במתר לו, שהוא מדאורייתא, -

שאדם מחוייב לקדש את עצמו ולהימנע מלעשות גם דברים המותרים,: כמו שכתוב: "קדושים תהיו וגו'", "והתקדשתם וגו'" ; -

ובכל זאת, הוא מוצא בעצמו, שאין הוא מקיים מצוה זו בשלימותה, כשנדרשת ממנו מלחמה עצומה, וגם, דברי סופרים -

דברים שחכמים קבעו אותם, חמורים מדברי תורה וכו'. -

שגם לפי הדיעה ש''קדש עצמך במותר לך'' הוא מדרבנן - הרי דינים שקבעו רבנן, חמורים מדיני התורה. אלא שכל אלו וכיוצא בהן, הן מעוונות שהאדם דש בעקביו, -

כי אין הוא חש בחומרתם ואינו שם לב שיש בכך משום עבירה, וגם נעשו כהיתר, מחמת שעבר ושנה וכו'. -

כפי שהגמרא אומרת: "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה... נעשית לו כהיתר" - משום שאינו חש, שהוא חוטא במשהו. בהתאם לאמור, הרי שאין הוא טוב יותר מאשר ה"קל שבקלים", שכן, כשם שהלז אינו מתאבק לנצח במלחמתו הוא, כך גם הוא אינו מנהל מלחמה, כדי לעמוד בנסיונות שלו. ברם, חכמינו ז"ל הרי אומרים "והוי שפל רוח בפני כל אדם", אפילו בפני ה"קל שבקלים" - במה, איפוא, הוא גרוע מה"קל שבקלים"? - אומר על כך רבנו הזקן: