וכל שלא הגיע לידי מדה זו, להלחם עם גופו מלחמה עצומה כזו - עדיין לא הגיע לבחינת וערך מלחמת היצר -

המלחמה עם היצר הרע, הבוער כאש להבה, -

ב''קל שבקלים'' מיושבי הקרנות, שעליו להילחם ביצר הרע, להיות נכנע ונשבר מפני פחד ה'. -

יתבונן נא, האם הוא אכן לוחם בתוקף כזה ביצרו הרע, בנוגע לתפילה בכוונה, כפי שעל ה''קל שבקלים'' ללחום ביצר הרע שלו; וכך גם בנוגע לענינים אחרים עליהם מדובר להלן. וכן בענין ברכת המזון וכל ברכת הנהנין והמצות -

שתהיינה כולן, בכונה, -

שלשם כך נדרשות התאמצות ומלחמה נגד היצר הרע, ואין צריך לומר כונת המצות לשמן. -

לקיימן לשם מצוה ולשמו של הקב''ה, שלשם כך נדרשת בודאי התאמצות גדולה ומלחמה עם היצר הרע, וברור הדבר שהוא יכול למצוא בעצמו, שעדיין חסר בו בכוונה לשמה כשהוא מקיים מצוות. וכן -

כשנדרש ממנו להילחם, בענין עסק לימוד התורה, ללמוד הרבה יותר מחפצו ורצונו לפי טבעו ורגילותו -

כי, כדי ללמוד עד כמה שרצוי לו מצד טבע התמדתו, או מצד רגילותו ללמוד בהתמדה - אין עליו להילחם כלל, כנזכר לעיל בפרק ט''ו. אך, כדי ללמוד יותר מאשר טבעו ורגילותו - זה יכול להיות רק, על ידי מלחמה עצומה עם גופו, כי הלומד מעט יותר מטבעו -

שעל כך עליו כבר להילחם - אבל, הרי זה מלחמה קטנה, ואין לה ערך ודמיון עם מלחמת היצר הבוער כאש, -

ב''קל שבקלים'', כפי שלמדנו לעיל, דמקרי -

שנקרא, "רשע גמור" אם אינו מנצח יצרו, להיות נכנע ונשבר מפני ה'. -

הרי שמלחמתו ללמוד קצת יותר מכפי טבעו ורגילותו - אינה דומה כלל למלחמתו הגדולה של הלז, אלא אם כן הוא לומד הרבה יותר מאשר ברצונו, שלשם כך עליו להיאבק במלחמה גדולה - יבדוק נא את עצמו, אם אכן יש לו מלחמה כזו. ואף שאצל ה''קל שבקלים'' המלחמה היא בענינים של ''סור מרע'' - ואילו אצלו חסר ב''ועשה טוב'' - אומר על כך רבנו הזקן: ומה לי בחינת "סור מרע", ומה לי בחינת "ועשה טוב" - הכל היא מצות המלך הקדוש יחיד ומיחד ברוך-הוא. -

ההבדל שבין ''סור מרע'' ל''ועשה טוב'' הוא רק בנוגע לענינים של כוונות ומה שנובע מכך, אך בעצם קיום המצוות - אין מצד המצווה, זה שציווה על המצוות, שהוא יחיד ומיוחד, שום הבדל ביניהם. ממילא, אי לחימתו כראוי בענינים של ''ועשה טוב'' דומה להיכשלותו של הלז בענינים של ''סור מרע''. וכן בשאר מצות, -

שכדי לקיימן, נדרש ממנו להילחם - גם בכך הוא יכול למצוא בעצמו שאין הוא לוחם מספיק ביצר הרע כפי שנדרש ממנו, ובפרט בדבר שבממון, -

מצוות הקשורות לעניני כספים, כמו עבודת הצדקה -

לתת צדקה באופן של עבודה, לתת צדקה יותר מאשר יש ברצונו וברגילותו, וכהאי גוונא. -

וכדומה, בהם הוא יכול למצוא בעצמו, שאין הוא לוחם מספיק כפי שנדרש ממנו.

ואפילו בבחינת "סור מרע", יכול כל איש משכיל למצוא בנפשו שאינו סר לגמרי מהרע בכל מכל כל, במקום שצריך למלחמה עצומה כערך הנזכר לעיל, -

המלחמה הנדרשת מ''קל שבקלים'', ואפלו פחות מערך הנזכר לעיל, -

כשנדרשת ממנו לחימה קלה יותר מאשר נדרש מהלז - אין הוא יכול לעמוד במלחמה זו, כגון להפסיק באמצע שיחה נאה, או -

באמצע, סיפור בגנות חבירו, ואפלו גנאי קטן וקל מאד, אף שהוא אמת, ואפילו -

כשהוא מספר זאת כדי לנקות עצמו, -

שלא יאשימו אותו בגנאי זה, כנודע מהא -

ממה, דאמר רבי שמעון לאביו רבינו הקדוש: -

בקשר לגט מסובך שלא נכתב כמו שצריך: "לאו אנא כתביה, אלא יהודא חייטא כתביה", -

''לא אני כתבתי את הגט, כי אם יהודה חייטא'' - באותו מקום היה בכך משום גנאי לא כל כך גדול, והוא השתמש בו כדי לנקות את עצמו, ובכל זאת ואמר לו: -

רבנו הקדוש לבנו רבי שמעון: "כלך מלשון הרע" -

''לך לך מלשון הרע'', [עיין שם בגמרא ריש פרק י דבבא בתרא], -

הרי שאפשר לו לאדם למצוא בעצמו, שגם בענינים של ''סור מרע'', אין הוא מנהל כראוי את המלחמה עם גופו ויצרו הרע, וכהאי גוונא -

ודומה לכך, כמה מילי דשכיחי טובא. -

דברים שכיחים רבים, בעתים קרובות, הרי, שכל אחד יכול למצוא בעצמו, שאין הוא לוחם מספיק לנצח את היצר הרע. ובפרט בענין לקדש עצמו במתר לו, שהוא מדאורייתא, -

שאדם מחוייב לקדש את עצמו ולהימנע מלעשות גם דברים המותרים,: כמו שכתוב: "קדושים תהיו וגו'", "והתקדשתם וגו'" ; -

ובכל זאת, הוא מוצא בעצמו, שאין הוא מקיים מצוה זו בשלימותה, כשנדרשת ממנו מלחמה עצומה, וגם, דברי סופרים -

דברים שחכמים קבעו אותם, חמורים מדברי תורה וכו'. -

שגם לפי הדיעה ש''קדש עצמך במותר לך'' הוא מדרבנן - הרי דינים שקבעו רבנן, חמורים מדיני התורה. אלא שכל אלו וכיוצא בהן, הן מעוונות שהאדם דש בעקביו, -

כי אין הוא חש בחומרתם ואינו שם לב שיש בכך משום עבירה, וגם נעשו כהיתר, מחמת שעבר ושנה וכו'. -

כפי שהגמרא אומרת: "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה... נעשית לו כהיתר" - משום שאינו חש, שהוא חוטא במשהו. בהתאם לאמור, הרי שאין הוא טוב יותר מאשר ה"קל שבקלים", שכן, כשם שהלז אינו מתאבק לנצח במלחמתו הוא, כך גם הוא אינו מנהל מלחמה, כדי לעמוד בנסיונות שלו. ברם, חכמינו ז"ל הרי אומרים "והוי שפל רוח בפני כל אדם", אפילו בפני ה"קל שבקלים" - במה, איפוא, הוא גרוע מה"קל שבקלים"? - אומר על כך רבנו הזקן:

אבל באמת, אם הוא -

אותו אדם שעושה את החשבון, יודע ספר, -

יודע ללמוד תורה, ומחזיק בתורת ה', וקרבת אלקים יחפץ - גדול עונו מנשוא, ואשמתו גדלה בכפלי כפליים -

וכל כך למה? במה שאינו נלחם ומתגבר על יצרו בערך ובחינת מלחמה עצומה הנזכרת לעיל -

הנדרשת מה''קל שבקלים''. אשמתו של היודע ספר היא איפוא גדולה בהרבה, מאשמת קל שבקלים מיושבי קרנות, הרחוקים מה' ותורתו. ואין אשמתם גדולה כל כך במה שאינם כובשים יצרם הבוער כאש להבה, -

ואינם שולטים ביצר הרע שלהם, מפני פחד ה' המבין ומביט אל כל מעשיהם, -

אין אשמתם גדולה כל כך, כאשמת כל הקרב הקרב אל ה' ואל תורתו ועבודתו, וכמו שאמרו רז"ל גבי אחר: -

לגבי אלישע בן אבוי', המכונה ''אחר'', "שידע בכבודי וכו'". -

בכבוד ה', ובכל זאת חטא - הרי שאשמתו גדולה יותר, ולכן אמרו רז"ל על עמי הארץ: "שזדונות נעשו להם כשגגות": -

כאילו חטאו מתוך שגגה, יען שאין הם יודעים חומרתם של חטאים. ואילו בתלמיד חכם, הדבר הפוך, ש"שגגת תלמוד עולה זדון", שגם אם הוא נכשל בחטא מפני שלא למד מספיק - נחשב לו הדבר בחומרה כאילו חטא במזיד. הרי, בכך שאין הוא מתחזק למשול ביצר הרע - הוא גרוע מה"קל שבקלים". חשבון זה יעזור לו לקיים מאמר חכמינו ז"ל "והוי שפל רוח בפני כל האדם", ועל ידי כך יגיע גם ל"לב נשבר", שיביא לשבירת רוח ה"סטרא אחרא" - ויאיר לו אור הנשמה, כפי שהוסבר בפרק כ"ט.