ומקדושה זו -

שלמעלה, נמשכת קדושה עליונה על האדם למטה, לסייעו סיוע רב ועצום לעבודתו יתברך. -

בעבודת השם שלו. וזהו שאמרו רז"ל: "אדם מקדש עצמו מעט למטה - מקדשין אותו הרבה מלמעלה", לבד מה שמקיים -

בכך, מצות עשה של תורה: "והתקדשתם וכו'", -

שהוא מקיים, כשמקדש עצמו במותר לו. -

בדברים המותרים לו. מצות "והתקדשתם" היא, שגם בדברים המותרים, ימנע יהודי מלעשותם לשם תאוותו הגופנית, אלא, אך ורק לשם שמים. מצוה זו של "והתקדשתם" הרי לא נאמרה לצדיקים בלבד, שאין להם שום שייכות ל"רע", אלא דוקא לאותם אנשים שיש להם עסק עם ה"רע", כפי שיוסבר להלן: ופירוש "והתקדשתם" - שתעשו עצמכם קדושים; כלומר, אף שבאמת אינו קדוש ומובדל מסטרא אחרא, -

"קדושה" משמעה - פרישה והתבדלות מה"קליפה" ומה"רע". הרי, אף שמבחינת מדריגתו, עליו עדיין לקדש עצמו ולהתרחק מה"סטרא אחרא", כלומר: אין הוא בדרגה שאין בלבו שום תאוה לדברים המקבלים חיותם מה"סטרא אחרא", כי היא -

ה''סטרא אחרא'' שמנפשו הבהמית, בתקפה ובגבורתה כתולדתה בחלל השמאלי, -

שבלב, שבו מיקומה של הנפש הבהמית והיצר הרע, רק שכובש יצרו ומקדש עצמו. -

ומנתק את עצמו מה''סטרא אחרא'', הרי אם הוא עושה כן ומקיים בכך את ''והתקדשתם'' הוא מגיע לקיום האמור אחרי ''והתקדשתם'', ככתוב בהמשך: "והייתם קדושים" -

נוסף על הפירוש הפשוט, בלשון ציווי, שתהיו קדושים, אפשר גם לפרש ''והייתם קדושים'' בלשון של הבטחה, על-ידי ''והתקדשתם'' פעילות כפויה של התקדשות, ישנה הבטחה שאכן ''תהיו קדושים'', כלומר, סופו להיות קדוש ומובדל באמת מהסטרא אחרא, על ידי שמקדשים אותו הרבה מלמעלה, -

כפי שלמדנו, שעל-ידי שאדם מקדש עצמו מעט למטה - מקדשים אותו הרבה מלמעלה, ומסייעים אותו לגרשה -

את ה''סטרא אחרא'' מלבו מעט מעט: -

שגם מלבו, יהיה בידו, לגרש את ה''סטרא אחרא'', שגם בלבו לא תהיה שום תאווה לענינים ש''חיותם'' היא מה''סטרא אחרא''.