ושני מיני נחת רוח -

בעבודתם של בני ישראל, לפניו יתברך למעלה: אחד - מביטול הסטרא אחרא לגמרי, ואתהפכא ממרירו למתקא -

ומהפיכת המריר למתוק, ומחשוכא לנהורא, -

ומחושך לאור, וזה נעשה על ידי הצדיקים; -

המבטלים את ה"סטרא אחרא" לגמרי, ואת ה"מריר", ה"רע" של המדות שמנפשם הבהמית, הם הופכים ל"טוב", ואת "חושך" המוחין וה"שכל" של נפשם הבהמית, הם הופכים ל"אור" ולקדושה - כל זה גורם למעלה אופן אחד של נחת רוח; והשנית -

האופן השני של נחת רוח, הוא: כד אתכפיא הסטרא אחרא -

כשכופים את ה''סטרא אחרא'', בעודה בתקפה וגבורתה -

כשה''סטרא אחרא'' היא עדיין בכל תוקפה וגבורתה, ומגביה עצמה כנשר, ומשם -

ממקום הגבהתה, מורידה ה' באתערותא דלתתא -

ע''י התעוררותו של יהודי למטה, לשבור את ה''סטרא אחרא''. אופן זה של נחת רוח למעלה, נגרם על ידי הבינונים. -

על-ידי עבודת ה"בינונים", הלוחמים להכניע את הקליפה בנפש הבהמית. הרי, שקיים "נחת רוח" למעלה מעבודת הבינונים, במאבקם במחשבות ובהרהורים הרעים. לכך רומזים שני הסוגים: "בראת צדיקים" ו"בראת רשעים" - כאלה שעומדים במלחמה תמידית. וזהו שאמר הכתוב: "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי" - "מטעמים" לשון רבים, -

שמשמעותה ברוחניות, בעבודת ה' היא: שני מיני נחת רוח, -

למעלה, מעבודתם של בני ישראל, והוא -

''ועשה לי מטעמים וגו'", מאמר השכינה לבניה כללות ישראל כדפירש בתיקונים, -

כמו שמפרש ב''תיקוני זוהר'', שמלים אלו אומרת השכינה לבני ישראל, המבקשת שבעבודתם יגרמו ל''מטעמים'' - נחת רוח. וכמו שבמטעמים גשמיים, דרך משל, יש שני מיני מעדנים: אחד ממאכלים ערבים ומתוקים, והשני מדברים חריפים או חמוצים, -

שלפני שעורכים אותם למאכל ערב, אין הם טובים למאכל מפאת חריפותם או חמיצותם, רק שהם מתובלים ומתוקנים היטב עד שנעשו מעדנים להשיב הנפש. -

כך ישנם גם למעלה שני סוגי נחת רוח: א) "נחת רוח" הנגרם מדברים "טובים" ו"מתוקים" - עבודת הצדיקים, שאינם צריכים יותר להילחם עם ה"סטרא אחרא", וכל עבודתם היא ל"המשיך" מהקדושה יותר אור; ב) "נחת רוח" הנגרם למעלה, מעבודתם של ה"בינונים", שעדיין יש להם "עסק" עם הדברים ה"מרים", הלא-טובים, להיאבק עם ה"רע" שבנפשם הבהמית ולדחות את המחשבות וההרהורים הרעים. וזהו שאמר הכתוב: "כל פעל ה' למענהו, וגם רשע ליום רעה"; -

הכל עשה הקב''ה למענו, וכן גם את הרשע ''ליום רעה''. כיצד, לכאורה, נברא גם הרשע למען הקב''ה? - אלא, פירוש, שישוב מרשעו ויעשה הרע שלו יום ואור למעלה, -

כדי שיהפוך ל''יום'' את ה''רעה'', שזו משמעות ''וגם רשע, ליום-רעה''. וזאת על-ידי, כד אתכפיא סטרא אחרא -

כשיכוף את ה''סטרא אחרא'', ואסתלק יקרא דקודשא-בריך-הוא לעילא. -

ויתעלה כבודו של הקב"ה למעלה. זהו פירוש הכתוב "וגם רשע ליום רעה " - שגם הרשע יהפוך את ה"רעה" ל"יום", כלומר - לאור. למדנו עד כאן, שעל-ידי שנופלות מחשבות רעות במוחו של יהודי, והוא משתלט עליהן - הוא כופה בכך את ה"סטרא אחרא" וגורם נחת רוח למעלה. להלן יסביר רבנו הזקן, שמדובר לא רק ביחס למחשבות רעות - שאילולא היה דוחה אותן היה עובר על חטא - אלא גם ביחס לדיבורים ומעשים של היתר, שאין בהם איסור כלל: שכן, מאחר שאם מדברים או עושים ענינים גשמיים אלה שלא בכוונה לשם שמים - מקבלים דברים אלה וכן לבושי הנפש הקשורים בהם, את חיותם מה"סטרא אחרא", כי "צד הקדושה" הוא רק כשעושים את הדבר לשם שמים (למשל: לאכול - כדי לאגור כוח ללמוד ולהתפלל או לקיים מצות עונג שבת; להשמיע מילתא דבדיחותא (דברי בדיחה) כדי ללמוד מתוך שמחה, וכדומה) - ולכן, כשיהודי נמנע מלעשות דברים מותרים אלה, כשאינם לשם שמים, וכוונתו לכפות בכך את ה"סטרא אחרא" - הוא גורם על ידי זה נחת רוח למעלה - וכדלהלן: