ובכל דחיה ודחיה שמדחהו ממחשבתו -

שלא לחשוב בהם, אתכפיא סטרא אחרא לתתא, -

כופים את ה''סטרא אחרא'' למטה, ובאתערותא דלתתא - אתערותא דלעילא, -

על-ידי ההתעוררות למטה (שהאדם משפיע למטה לכפות את ה''סטרא אחרא'') נעשה התעוררות למעלה, בעולמות העליונים, ואתכפיא סטרא אחרא דלעילא -

כופים את ה''סטרא אחרא'' שלמעלה, את ה''שורש'' של ה''סטרא אחרא'', המגביה עצמה כנשר, לקיים מה שנאמר: "אם תגביה כנשר וגו' משם אורידך, נאם ה'". וכמו שהפליג בזהר פרשת תרומה [דף קכח], בגודל נחת רוח לפניו יתברך כד אתכפיא סטרא אחרא לתתא, -

כשכופים את ה''סטרא אחרא'' למטה, לקדושה, דאסתלק יקרא דקודשא-בריך-הוא לעילא על כולא, -

על-ידי כך מתעלה כבודו של הקב''ה על הכל, יתיר משבחא אחרא, -

יותר מאשר על-ידי שבח אחר, ואסתלקותא דא יתיר מכולא וכו'. -

והתעלות זו היא למעלה מכל ההתעלויות האחרות. על כל פנים, הרי על-ידי שנופלים במחשבתו הרהורים רעים, והוא מסיח דעתו מהם, הוא מקיים את ה"לאו" (של "ולא תתורו"), ובכך טמונה מעלת העבודה של "אתכפיא", של כפיה,

ולכן אל יפול לב אדם עליו, ולא ירע לבבו מאד, -

מכך שנופלים במחשבתו הרהורים כאלה. אמנם צריך להיות איכפת לו קצת, שכן, אם לא יהיה איכפת לו כלל ויהיה אדיש כלפיהם, הדבר עלול להשפיע עליו חלילה לחדול מלהילחם בהרהורים ולדחותם - אלא ש"לא ירע לבבו מאד " מזה, גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו, -

שתמיד יעלו במחשבתו הרהורים רעים, ותמיד יהיה עליו להילחם בהם, מבלי שיוכל להתעלות לאותה מדריגה, שמלכתחילה לא יהיו להרהורים הרעים דריסת רגל אליו - ובכל זאת, אל "יקח" דבר זה ללבו, כי אולי לכך נברא, וזאת עבודתו לאכפיא לסטרא אחרא תמיד. -

לכפות את ה''סטרא אחרא'' תמיד. ועל זה אמר איוב: -

להקב''ה, "בראת רשעים" ; -

על כך שאל בפרק הראשון: "והא צדיק ורשע לא קאמר?" (והרי צדיק ורשע לא נאמר) - כשמכריזים למעלה, לפני הלידה, מה יהיה תכונתו של הילוד: חכם או טפש, גבור או חלוש וכדומה, אין מזכירים אם יהיה צדיק או רשע, שכן, אם יכריזו גם על כך - תתבטל הרי הבחירה החופשית של האדם; כיצד, איפוא, אמר איוב "בראת רשעים"? - אלא, בהתאם לאמור יוסבר הדבר: לא מדובר על כאלה שנבראים לכתחילה כרשעים אמיתיים לעתיד, אלא הקב"ה ברא אנשים כאלה, שבמובן מסויים הם נשארים במצב דומה לרשעים, ואלה הם ה"בינונים" שתמיד נופלים במחשבתם הרהורי עבירה, כמו ברשעים - והכוונה היא, שהם ידחו מחשבות אלו, ויבצעו את העבודה של "אתכפיא סטרא אחרא", לכפות את הסטרא אחרא. ובלשון ה"תניא": ולא -

שהם נבראים לכתחילה, שיהיו רשעים באמת חס ושלום, -

ולחטוא ממש במחשבה, או בדיבור או במעשה, אלא שיגיע אליהם -

שיארע בהם, כמעשה הרשעים במחשבתם והרהורם לבד, -

שבמחשבתם יוכלו לעלות הרהורי עבירה כמו שזה אצל רשעים, והם יהיו נלחמים תמיד להסיח דעתם מהם, -

מהרהורי העבירה, כדי לאכפיא לסטרא אחרא, -

לכפות את ה''סטרא אחרא'' - הם נבראו בצורה כזו, שזה יהיה אופן עבודתם, ולא יוכלו לבטלה מכל וכל, -

שלא יוכלו לבטל לגמרי את ה''סטרא אחרא'' של נפשם הבהמית. כלומר: הם לא יוכלו להגיע לכך, שלא תתעוררנה בהם תאוות, שהן הסיבה להעלאתם של ההרהורים הרעים, כי זה נעשה על ידי צדיקים. -

ה"קליפה" וה"רע" של הנפש הבהמית בצדיקים, בטלים לגמרי ל"טוב", שאין מקום כלל לתאוות שתוכלנה לעורר הרהורים רעים. ואילו המדריגות אודותן אנו לומדים כאן, אין ביכולתן להתעלות לכך מצד ה"בריאה" שלהן, וממילא אפשר שתעלינה בבעלי מדריגות אלו מזמן לזמן, מחשבות רעות, ועבודתם היא ללחום נגד מחשבות אלו.