אך ביודעיי ומכיריי קאמינא, - אני מדבר אודות אלה שאני יודע אותם ומכירם - אומר רבנו הזקן, הם כל אחד ואחד מאנשי שלומנו שבמדינותינו וסמוכות שלה - והסמוכות למדינתנו, אשר היה הדבור של חבה מצוי בינינו - בהיכנסם אל רבנו הזקן ל''יחידות'', וגילו לפני כל תעלומות לבם ומחם בעבודת ה' התלויה בלב,
אליהם תטוף מלתי ולשוני עט סופר בקונטריסים אלו - של ספר ה''תניא'', הנקראים בשם 'לקוטי אמרים', מלוקטים מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נשמתם עדן - כפי שהזכרנו בלמדנו את ''דף השער'', אומרים חסידים, שב''ספרים'' הכוונה לספרי השל''ה הקדוש וספרי מהר''ל (מפראג) וב''סופרים'' הכוונה על הבעל-שם-טוב והרב המגיד ממזריטש, המפורסמים אצלנו,
וקצת מהם נרמזין לחכימין - חלק מה''אמרים'' מרומזים לפני החכמים, אלה שדי להם ברמז ''די לחכימין ברמיזא'', באגרות הקדש מרבותינו שבארץ הקדש תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן, - רבנו הזקן קרא לכמה מזקני תלמידי הרב המגיד, ובפרט את רבי מנחם מענדל מויטבסק, בשם ''רבותינו'', הרביים שלו; וקצתם שמעתי מפיהם הקדוש בהיותם פה עמנו, - לפני עלייתם לארץ ישראל,
וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנשי שלומנו דמדינתנו תמיד כל אחד לפי ערכו - ומצבו בעבודת ה', לשית - לתת, עצות בנפשם בעבודת ה', להיות כי אין הזמן גרמא עוד - אין הזמן מרשה עוד, להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה, על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות למשמרת לאות להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו - כפי שכתוב לגבי תפילין ''ולזכרון בין עיניך'', ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן - בענינים שבספר ה''תניא'', ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה', ונכון יהיה לבו בטוח בה' גומר בעדנו: - ככתוב: ''לא-ל גומר עלי''.
ומי שדעתו קצרה להבין דבר עצה מתוך קונטריסים אלו, - שאין הוא יודע כיצד ללמוד מה''תניא'' עצה שהוא נזקק לה בעבודת ה', יפרש שיחתו לפני הגדולים - גדולי המבינים ועובדי ה', שבעירו והם יבוננוהו. - הם יסבירו לו.
ואליהם - לאותם ''גדולים'', בקשתי, שלא לשום יד לפה - שלא לשתוק כדי שלא להראות שהם הם המבינים, להתנהג בענוה ושפלות של שקר חס ושלום, - שכן, ענוה ושפלות שלא במקומן, הן ענין של שקר, וכנודע עונש המר על מונע בר, - כלומר, למנוע ענינים של תורה מהזולת, וגודל השכר - לאלה שמוסרים עצמם ללמוד עם הזולת, כפי שידוע ממאמר רז''ל על פסוק "מאיר עיני שניהם ה'", - הגמרא מפרשת שם את הפסוק "רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה"' - "רש" היינו מי שעני בתורה, ו"איש תככים" - מי שעשיר בתורה, הרי כששני אלה "נפגשו", ובן התורה מתעסק עם ה"עני" בתורה, "מאיר עיני שניהם ה"' - הקב"ה מאיר עיני שניהם באור שלמעלה משניהם,
כי יאיר ה' פניו - והפנימיות שלו, אליהם אור - של, פני מלך חיים. ומחיה חיים - זה שנותן חיים לחיים, יזכנו ויחיינו לימים אשר לא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כולם ידעו אותי וגו' - את הקב''ה, ''למקטנם ועד גדולם'', כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו', - כמים לים מכסים'', אמן כן יהי רצון:
