ומאחר שהתורה ומצותי' מלבישים כל עשר בחינות הנפש וכל תרי"ג אברי' מראשה ועד רגלה -

כל שש מאות ושלשה עשר ''אברי'' הנפש, מהכוחות הנעלים ביותר שבנפש עד למדריגה התחתונה ביותר שבנפש, הרי כולה צרורה בצרור החיים את הוי' ממש ואור הוי' ממש מקיפה ומלבישה מראשה ועד רגלה, כמו שכתוב: "צורי אחסה בו", -

דבר שמגין על האדם, הרי הוא מקיף אותו מכל צדדיו, וכתיב: "כצנה רצון תעטרנו", שהוא רצונו וחכמתו יתברך המלובשים בתורתו ומצותיה. -

הוסבר הרי, שאם כי רצונו וחכמתו של הקב''ה הם למעלה לגמרי מההבנה האנושית, הם ''ירדו'' והתלבשו בתורה ומצוות כפי שהן מתבטאות בענינים גשמיים, כדי שעל-ידן יוכל האדם להתקשר ולהתאחד עם הקב''ה ממש.

ולכן אמרו: -

חכמינו ז''ל: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי עולם הבא", -

שכן, לכאורה, כיצד אפשרי הדבר שרגע אחד בתשובה ומעשים טובים בעולם-הזה, יהיה יפה יותר מאשר כל חיי העולם-הבא? - כי, עולם הבא הוא שנהנין מזיו השכינה, -

נשמות יושבות בעולם-הבא ונהנות מזיו השכינה, שהוא תענוג ההשגה, -

האלקית. שכן, התענוג האמיתי הוא כשמבינים את הדבר, ואי אפשר לשום נברא, אפילו מהעליונים, להשיג, -

גם הנבראים הרוחניים שבעולמות העליונים, כמלאכים ונשמות, אין באפשרותם להבין, כי אם איזו הארה מאור הוי', -

רק הארה בלבד מאור ה', ולכן נקרא בשם "זיו השכינה"; -

כי אין זו אלא הארה מהשכינה, אבל הקב"ה בכבודו ובעצמו, לית מחשבה תפיסא בי' כלל, כי אם כאשר -

נפשו של יהודי, תפיסא ומתלבשת, בתורה ומצותיה, אזי היא תפיסא ומתלבשת בהקב"ה ממש, דאורייתא וקוב"ה כולא חד. -

"תופסת" ומתלבשת בתורה ובמצוות, אז היא "תופסת" ומתלבשת בהקב"ה ממש, שכן, תורה והקב"ה הם דבר אחד. לכן, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם-הזה מכל חיי העולם-הבא. שכן, בעולם-הבא משיגה ומבינה הנשמה הארה אלקית בלבד, ואילו על-ידי תשובה ומעשים טובים בעולם-הזה, מתקשר יהודי בקב"ה עצמו. ואף שהתורה נתלבשה בדברים תחתונים גשמיים -

לכאורה קשה: כיוון שהתורה התלבשה, כאמור, בדברים גשמיים, משיג, הרי, האדם בשכלו רק את הענינים הגשמיים בהם מלובשת התורה, ולא את עצם חכמתו ורצונו של הקב"ה? - התשובה על כך היא: הרי זה, כמחבק את המלך דרך משל, שאין הפרש -

אין כל הבדל, במעלת התקרבותו ודביקותו במלך, בין מחבקו, כשהוא -

המלך, לבוש לבוש אחד, בין שהוא לבוש כמה לבושים, מאחר שגוף המלך בתוכם; -

כך גם כששכלו של אדם משיג "שכל" התורה, אף שרצונו וחכמתו של הקב"ה מלובשים כאן בלבושים של ענינים גשמיים, הוא "תופס" כביכול, על-ידי-זה, את המלך, את הקב"ה עצמו. כך גם מובן מהמשל, מעלה נוספת בהבנת התורה: שכלו של האדם מוקף אז מחכמתו ורצונו יתברך שבתורה (כמו שיתבאר בפרק החמישי), כלפי זה אומר ה"תניא" להלן: וכן, אם המלך מחבקו בזרועו, גם שהיא מלובשת תוך מלבושיו, -

ומביא ראיה לכך, שעל-ידי תורה ''המלך מחבקו'': כמו שכתוב: "וימינו -

של הקב''ה, תחבקני", שהיא התורה שנתנה מימין, -

התורה נקראת ''ימינו'' של הקב''ה, כי היא ניתנה מ''ידו הימנית'' של הקב''ה, שהיא בחינת חסד ומים: -

מבואר בתורת הקבלה, ש"ימין" רומז על חסד ועל מים (כפי שהוסבר לעיל, שהתורה נמשלה למים), ו"שמאל" - על גבורה ועל אש. מהפסוק האמור אנו רואים, שבתורה ישנו גם-כן הענין השני - מה ש"המלך מחבקו", המלך מקיף אותו בזרועו, ששכל התורה שהוא רצונו וחכמתו של הקב"ה (ודבר אחד עם הקב"ה) - מקיף את היהודי הלומד תורה. כך שבלימוד תורה ישנה מעלה כפולה: הבנתו של האדם מקיפה ומוקפת בשכל התורה, ובכך ישנה מעלה מיוחדת נוספת בהבנת והשגת התורה לגבי שאר המצוות, כמו שיתבאר בפרק החמישי.