אך, מי שהוא בזוללי בשר וסובאי יין, -

הוא זולל בשר וסובא יין, כדי למלאות תאות גופו ונפשו הבהמית, שהוא -

התאוה, בחינת יסוד המים מארבע יסודות הרעים שבה -

שבנפש הבהמית, שממנו מדת התאוה -

כמו שהוסבר בפרק הראשון, שמארבעה היסודות הרעים של הנפש הבהמית, באות כל המדות הרעות, ותאוה באה מיסוד המים, הנה, על ידי זה יורד חיות הבשר והיין שבקרבו, -

שאכל ושתה, ונכלל לפי שעה, ברע גמור שבשלש קליפות הטמאות, -

שאין בהן טוב כלל, וגופו -

של האדם שאכל ושתה לשם תאוה, נעשה להן -

לקליפות, לבוש ומרכבה -

כמו מרכבה שהיא בטלה לגמרי לרוכב עליה, כך גם כאן, נעשה גופו של האדם, בשעת מעשה, כלבוש לקליפה, וכמרכבה - בטל לקליפה, אבל זהו רק לפי שעה, עד אשר ישוב האדם ויחזור לעבודת ה' ולתורתו, -

שכן, כשאדם עושה תשובה וחוזר לתורה ולעבודת השם, נפרדת החיות מהקליפות וחוזרת ועולה לקדושה, כי לפי שהיה בשר היתר ויין כשר, -

והאדם בתאוותו הורידם לשלש הקליפות הטמאות לגמרי, לכך יכולים לחזור ולעלות עמו -

יחד עם אותו אדם שאכל ושתה אותם, בשובו לעבודת ה', -

שהרי, הוא מנצל אז את הכוח שניתווסף לו מהאכילה ומהשתיה, ובאמצעותו הוא לומד תורה ועובד את השי''ת. שזהו לשון היתר ומותר, -

דבר שמותר לאכלו או לעשותו נקרא ''היתר'' או ''מותר'', שמשמעותם המילולית - התרת קשר, כלומר שאינו קשור ואסור בידי החיצונים -

שאינו קשור בידי הקליפות, הנקראות ''חיצונים'', מפני שהן מחוץ לרשות הקדושה. דבר של היתר אינו נמצא ברשות הקליפות ה''חיצונים'' ואינו קשור בידיהן עד כדי כך - שלא יוכל לחזור ולעלות לה'. -

דבר של ''היתר'', אם כי הוא נובע מ''קליפה'', יכול לחזור ולהתעלות בקדושה. רק -

ברם, גם כשהחיות חוזרת לקדושה, על-ידי שהאדם חוזר בתשובה, שהרשימו ממנו נשאר בגוף, -

כשאדם אכל דבר המותר לשם תאוה, ובשעת מעשה נעשה הדבר רע גמור, הרי באותה שעה זה נעשה חלק מגופו - ולכן גם כשאותו אדם חוזר לתורה ולעבודת השם, ומעלה אתו גם את החיות - נשאר עדיין ''רושם'' מהרע בגופו, ועל כן צריך הגוף לחיבוט הקבר, -

אחרי מותו, כמו שיתבאר לקמן. -

שחיבוט הקבר הוא כמו כל העונשים שלמעלה הבאים כדי לזכך את הנשמה, וחיבוט הקבר מכוון במיוחד לזכך את האדם מאותו ''רושם'' שנשאר בגופו מהתענוגים הגופניים שלא לשם שמים. כאמור, החיות שבאכילה ושתיה לשם תאוה, נכללת, לפי שעה, ברע גמור של שלש הקליפות הטמאות לגמרי, עד שהאדם יעשה תשובה,

וכן, החיות שבטפות זרע שיצאו ממנו בתאוה בהמית, שלא קדש עצמו בשעת תשמיש עם אשתו טהורה. -

שגם אז נכללת החיות, לפי שעה, ברע גמור של שלש הקליפות הטמאות לגמרי, עד שהאדם יחזור בתשובה. ברם, כל האמור הוא בשעה שהדבר עצמו מותר בעשיה, אלא שהוא עושה זאת לשם תאוה ולא לשם שמים, מה שאין כן במאכלות אסורות וביאות אסורות, שהן -

בהיות הם עצמם דברים אסורים, משלש קליפות הטמאות לגמרי, הם אסורים וקשורים בידי החיצונים -

בידי הקליפות שמחוץ לרשות הקדושה, לעולם, ואין -

החיות שבדברים אלה, עולים משם -

מהקליפות, עד כי יבוא יומם -

שהקליפות תיעלמנה, ויבולע המות לנצח, כמו שכתוב: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"; -

כשהקליפות תיבטלנה, יעלו מהן ממילא ניצוצות הקדושה, או -

אפשר הדבר, שגם עתה תצא החיות של הדברים האסורים מהטומאה ותעלה לקדושה, עד שיעשה תשובה גדולה כל כך, שזדונות נעשו לו כזכיות ממש, שהיא תשובה מאהבה מעומקא דלבא -

כשהתשובה היא מעומק הלב, באהבה רבה וחשיקה -

מתוך חשק, ונפש שוקקה, לדבקה בו יתברך, וצמאה נפשו לה' כארץ עיפה וצי', -

הצמאה למים, כך גם נפשו צמאה להשי''ת, להיות, כי עד הנה -

עד שעשה תשובה, היתה נפשו בארץ צי' וצלמות, היא הסטרא אחרא, ורחוקה מאור פני ה' בתכלית, -

נפשו רחוקה בתכלית מהאור האלקי הפנימי, ולזאת -

ולכן, בשעה שעושה תשובה מתוך אהבה רבה, צמאה נפשו -

להשי''ת, ביתר עז -

חזק יותר, מצמאון נפשות הצדיקים, -

שלא חטאו אף פעם. שכן, צדיקים קרובים תמיד אל הקב''ה, והם דומים למי שנמצא תמיד במקום של מים, שם צמאונו אינו חזק כל כך, ואילו מי שנמצא במדבר שממה, מקום שאין בו מים - צמאונו למים הוא חזק בהרבה. כך גם צמאונו של ה''בעל תשובה'' לאלקות חזק בהרבה מכפי שהדבר הוא ב''צדיק'', כמאמרם ז"ל: -

כמו שאומרים חכמינו ז''ל: "במקום שבעלי תשובה עומדים כו'". -

במדריגה בה עומדים בעלי-תשובה, אין ביכולת צדיקים גמורים לעמוד שם. שכן, כאמור חסר בצדיקים אותו צמאון לאלקות, כפי שהוא בבעלי-תשובה, שהיו לפני זה רחוקים מאד.

ועל תשובה מאהבה רבה זו אמרו -

חכמינו ז''ל: ש"זדונות נעשו לו כזכיות", -

חטאיו נהפכים למצוות, וכל כך למה? - הואיל ועל ידי זה בא לאהבה רבה זו. -

על-ידי אותן עבירות שהרחיקו אותו מהקב''ה, הוא הגיע, כשעשה תשובה, לאהבה גדולה זו. העבירות פעלו בו אותה פעולה כמו מצוות, הן הביאו אותו לאהבה גדולה יותר להקב''ה. על-כל-פנים מהאמור מובן, שגם כעת, לפני היעלמות הקליפות וביטול הרע, ישנה דרך להעלות לקדושה את החיות שבדברים האסורים, וזאת על-ידי תשובה הבאה מאהבה רבה להקב''ה. אבל תשובה שלא מאהבה זו, אף שהיא תשובה נכונה, וה' יסלח לו, -

על העבירות שעבר, מכל מקום לא נעשו לו -

העבירות, כזכיות, -

כמצוות, ואין עולים מהקליפה לגמרי, עד עת קץ, -

הגלות, שיבולע המות -

הקליפות הנקראות מות, לנצח. -

למדנו, הרי, שהחיות שבמאכלים אסורים וביאות אסורות, אינה יכולה להינתק לגמרי מהקליפות, אלא על-ידי תשובה הנובעת מתוך אהבה רבה, או כשהקליפות תתבטלנה ותיעלמנה לגמרי. להלן בא רבנו הזקן לומר שקיים איסור אחד שהחיות שלו יכולה לעלות לקדושה גם שלא על-ידי תשובה הנובעת מאהבה רבה, אלא כשעושה תשובה נכונה מתוך כוונה רבה בקריאת שמע שעל המטה: