אחרי שבסימן הקודם ב"קונטרס אחרון" מוסבר, שהמצוות פועלות בעולם גם ענין המשכת אלקות וגם ענין בירור הניצוצות, וכך גם שלימוד הלכות התורה פועל שני הענינים האלה -

בא הסימן הנוכחי, בו יוסבר, שבהלכות התורה יש ענין שהוא למעלה לגמרי מהעולם, עד שהעולם לגביו אינו תופס מקום כלל.

הסימן הנוכחי מבוסס על מה שחכמינו ז"ל אומרים, שבשעה שדוד המלך החזיר את הארון מהפלשתים, הביא אותו על עגלה, בשכחו על הציווי של "בכתף ישאו", שצריכים לשאת את הארון על הכתפים, ואשר היה זה עונש על שקרא להלכות התורה "זמירות" בפסוק "זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי".

רבנו הזקן מסביר בסימן הנוכחי, מדוע מגיע בכלל עונש על קריאת התורה - "זמירות", ואיזו שייכות יש לעונש השכחה שיש לשאת את הארון בכתף - לקריאת התורה והמצוות - "זמירות".

ביתר פירוט מוסברים ענינים אלה ב"לקוטי תורה", "אור התורה" וב"דרך מצותיך" מצות "משא הארון בכתף".

"דוד, זמירות קרית להו כו'". -

דוד - זמירות קראת להן? להלכות התורה, ולכן בא העונש להיכשל בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו. הנה בזהר: -

ישנו ביטוי על תורה, שבחא דאוריתא ורננה כו'. -

התורה היא שבח ורננה להקדוש ברוך הוא, ולהבין, מהו השבח להקדוש-ברוך-הוא כשזה אסור או מתר ? -

במה מתבטא השבח להקדוש ברוך הוא, להיקרא "שבחא דאורייתא" במה שההלכה שבתורה פוסקת שדבר זה אסור או שדבר זה מותר? הנה הוא על דרך: -

מה שכתוב: "מה גדלו מעשיך ה', מאד עמקו מחשבותיך". -

שלכאורה, הרי בתחילה ישנן המחשבות ולאחר מכן באים המעשים, מדוע, איפוא, כתוב תחילה "מה גדלו מעשיך" ולאחר מכן "מאד עמקו מחשבותיך" ? אלא, יסביר רבנו הזקן, שמה"מה גדלו מעשיך" יודעים את ה"מאד עמקו מחשבותיך", כי הנה נודע, שכל העולמות עליונים ותחתונים תלוים בדקדוק מצוה אחת, -

בדקדוק אחד שהתורה מדקדקת שהמצוה תיעשה באופן זה דוקא, דרך משל: אם הקרבן -

שמקריבים, כשר - נעשה יחוד עליון, -

בספירות ובעולמות העליונים, ועולים כל העולמות לקבל חיותם ושפעם; ואם שינה, -

מדקדוק שהתורה דקדקה בהלכות הקרבנות, שקיבל הדם -

של ההזאה, בשמאלו דרך משל, או -

שקיבל את הדם שלא בכלי שרת כשר, או שהיתה חציצה - אזי נתבטלה עליות העולמות -

שהיתה צריכה להיות על ידי הקרבן, ו- נתבטלו חיותם ושפעם -

שהיו מקבלים על ידי הקרבן, מחיי החיים אין-סוף ברוך-הוא. וכן בתפילין כשרות, -

שיהודי מניחן, מתגלים מוחין עליונים דזו"נ, -

של ז"א ומלכות ד"אצילות", שהם מקור החיים לכל העולמות, ובדקדוק אחד -

שאינו כראוי, נפסלין -

התפילין, ומסתלקין המחין. וכהאי גונא -

ובדוגמא זו, בדקדוקי מצות לא תעשה. -

שדקדוק בלא-תעשה נוגע בכל העולמות, והלכך, -

ולכן, המתבונן מה גדלו מעשי ה' שברבוי העולמות וכל צבאם, ואיך כלם -

כל העולמות, בטלים במציאות לגבי דקדוק אחד מדקדוקי תורה, שהוא -

הדקדוק שבתורה, הוא עמק מחשבה העליונה וחכמתו יתברך, -

ובמה מתבטא ביטול העולמות לגבי הדקדוק שבתורה? אשר בדקדוק קל -

שהוא מקיים את המצוה כפי שנדרש מהדקדוק הקל, עולים כל העולמות ומקבלים חיותם ושפעם, או להפך חס ושלום, -

אם אין הוא מקיים את המצוה כפי שנדרש מהדקדוק הקל, - אין לעולמות העליה שלהם ואין הם מקבלים חיותם. ולגבי לא-תעשה - פועל הדבר ירידה חס ושלום בכל העולמות. ומזה נתבונן גדלת עמק מחשבתו יתברך, שהוא בבחינת בלי גבול ותכלית, ומעלתה -

של המחשבה העליונה, שהיא למעלה לאין קץ ותכלית על מעלות חיות כל העולמות, שכל חיותם שופע מדקדוק אחד ממנה, -

מעומק המחשבה העליונה, שהוא -

הדקדוק האחד, נמשך ממקורו, הוא עמק מחשבתו יתברך, -

שעומק מחשבתו יתברך מחייב את הדקדוק, כמו שער האדם הנמשך ממחו על דרך משל, וכנודע מהתקונים והאדרא רבא. -

שדקדוקי הלכות של תורה הם למשל כמו שערות הנמשכות מהמוח. וזאת היתה שמחת דוד המלך עליו השלום, שהיה מזמר ומרנן לשמח לבו בעסק התורה בעת צרתו. -

ששירתו היתה ממה שהרגיש וחש, שכל העולם על כל אירועיו אין להם שום ערך לגבי דקדוק אחד של תורה.