והנה, תפילה פסולה -
תפלה עם מחשבות זרות, עדיפא -
עדיפה, מתורה שלא לשמה ממש, -
מאשר תורה מתוך פניה של כבוד וכדומה, שהיא -
תורה שלא לשמה ממש, היא תחת השמש -
כלומר, שאין היא עולה כלל למעלה, כנזכר לעיל מהזוהר שתורה היא "לעילא מן שמשא", למעלה מן השמש, אך כשהוא "עביד בגין יקרי"', כשהוא לומד מתוך פניה של כבוד וכדומה, היא "תחת השמש", והתפילה -
גם תפלה פסולה, היא גו רקיע כו'. -
היא ברקיע תחתון, כנזכר לעיל, הרי שבפרט זה תפלה פסולה היא למעלה מתורה שלא לשמה ממש, אבל תורה סתם שאינה שלא לשמה רק מאהבה מסתרת טבעית -
להקדוש ברוך הוא, שיש בכל יהודי בטבע, שכן, גם כשהוא לומד תורה סתם, מפני שכך הרגילו אותו ללמוד תורה - הרי, אבל, בפנימיות יש בזה האהבה המסותרת שבטבע כל אחד מישראל להקדוש ברוך הוא, לא גרעא -
אינה גרועה, מהבל פיהן של תינוקות של בית רבן, -
ילדי ה"חדר" שלומדים תורה, דסליק לעילא, -
שעולה למעלה, מפני שהוא הבל שאין בו חטא, וסליק לעילא -
הבל הפה של תינוקות של בית רבן עולה למעלה, אף אם הוא שלא לשמה ממש, -
כי אם, מיראת הרצועה שביד הסופר, -
ה"מלמד", הרי, שלימודם, במקרה זה, הוא רק מפני פחד הרצועה - ואף על פי כן זה עולה למעלה, כיוון שאין בזה שום חטא, כך גם כשלימוד התורה הוא סתם - לא שלא בכוונה, הרי שאין בלימוד זה שום חטא (שלא כפי שהדבר בלימוד תורה שלא לשמה, לשם פניה), ולכן זה עולה למעלה, ועין שם -
בזוהר, דף רנה עמוד ב, שהמלאכים הם מעלים ההבל של תינוקות של בית רבן עד האצילות: