והנה מודעת זאת, -
הרי ידוע, כי הנה רצון העליון ברוך הוא המלבש בתרי"ג (613) מצות שבתורה שבכתב, -
כפי שהמצוות הן בתורה שבכתב, שבהן מלובש הרצון העליון ברוך הוא, הוא מופלא ומכוסה טמיר ונעלם, ואינו מתגלה אלא בתורה שבעל פה, -
מן התורה שבעל פה יודעים בבירור מהו הרצון העליון שבמצוה זו, כפי שרבנו הזקן מביא מיד הדוגמה ממצות תפילין וכו'. ארבע הלשונות שרבנו הזקן משתמש בהן: "מופלא ומכוסה טמיר ונעלם", וכן מה שהוא מחלקן לשתי חלוקות: "מופלא ומכוסה" בוא"ו המוסיף, ולאחר מכן "טמיר (בלי וא"ו) ונעלם", כלומר ש"טמיר ונעלם" הוא חלוקה שניה - מסביר זאת ב"לקוטי לוי יצחק" (בהערות על תניא), שזה מפני שתרי"ג המצוות שבתורה שבכתב תלויות בשם הוי' (כידוע), מצוות לא-תעשה ב"י"ה" של שם הוי' ומצוות-עשה ב"ו"ה" , ושם הוי' הרי "נכתב" ולא "נקרא", כמאמר
"לא כשאני נכתב אני נקרא", שהקריאה היא לא בשם הוי' כי אם בשם אדנ-י, "לעלם כתיב" מלשון העלמה. וזהו מה שבתורה שבכתב דוקא הרצון העליון נעלם כמו ששם הוי' הוא נעלם, הוא רק "נכתב" (וכתב הוא העלם לגבי קריאה) ולא "נקרא" (שקריאה היא גילוי), אלו הן ארבע הלשונות ("מופלא ומכוסה טמיר ונעלם") כנגד ארבע אותיות שם הוי', והן חלוקות בשתי חלוקות, "מופלא ומכוסה" ו"טמיר ונעלם": "מופלא ומכוסה" כנגד י"ה של שם הוי' ו"טמיר ונעלם" כנגד ו"ה, כלומר (הוא ממשיך ב"לקוטי לוי יצחק"), שהרצון העליון הוא האותיות של שם הוי' דלעילא (שלמעלה) והוא מלובש בתורה שבכתב שהיא שם הוי' דלתתא (שלמטה), ולכן הוא עדיין "מופלא ומכוסה טמיר ונעלם", שכן, שם הוי' (גם שם הוי' דלתתא (שלמטה)) הוא עדיין "טמיר ונעלם", ומתגלה בתורה שבעל פה, שהיא שם אדנ-י שהוא בגילוי ו"נקרא" (כפי ששם הוי' "נקרא" ובגילוי על ידי שם אדנ-י, שהוא נקרא באדנ-י). על כל פנים, הרי הרצון העליון כפי שהוא בתורה שבכתב הוא מכוסה ונעלם, ומתגלה רק בתורה שבעל פה, כמו מצות תפלין, על דרך משל, שנאמר בתורה שבכתב : "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך", והוא מאמר סתום ונעלם, שלא פרש הכתוב איך ומה לקשור, ומהו "טוטפות", והיכן הוא "בין עיניך" ו"על ידך", עד שפרשה תורה שבעל פה , שצריך לקשר בית אחד על היד וד' בתים על הראש, ובתוכם ד' פרשיות, והבתים יהיו מעור מעובד, ומרובעים דוקא, -
כל האמור הוא באשר ל מה לקשור, ומקשרים ברצועות של עור שחורות דוקא , -
זה באשר במה לקשור, וכל שאר פרטי הלכות עשיית התפילין שנאמרו בעל פה, -
בתורה שבעל פה, ו"על ידך" היא הזרוע דוקא ולא כף היד , ו"בין עיניך" זה קודקוד ולא המצח . -
כל זה הוא באשר למקום היכן צריכים להניח את התפילין, כל פרטי הדינים האמורים לדעת בבירור במה מתבטאת מצות התפילין ואיך הוא הרצון העליון שיהודי יקיים מצוה זו - כל אלה מתבררים ומתבהרים ב הלכות של תורה שבעל פה דוקא. וכן כל מצות שבתורה, בין מצות עשה בין מצות לא תעשה - אינן גלויות וידועות ומפרשות אלא על ידי תורה שבעל פה, כמצות לא תעשה שנאמר בשבת: "לא תעשה מלאכה" , ולא פרש -
בציווי שבתורה שבכתב, מה היא מלאכה, ובתורה שבעל פה
נתפרש -
מוסבר שהן ל"ט מלאכות הידועות, ולא טלטול אבנים וקורות כבדות. -
שאין זה אסור מן התורה כי אם מדרבנן , למרות שזו מלאכה כבדה, והאדם יתייגע יותר בעשותו מלאכה זו מאשר בעשיית מלאכות מסויימות של ל"ט המלאכות - בכל זאת לא זו היא המלאכה שאסרה תורה. ישנה גירסא נוספת כאן ב"תניא": "ולא טלטול אבנים וקורות כבידות לבד ", בהתאם לגירסא זו הרי שגם טלטול אבנים וקורות כבידות הוא איסור מן התורה, דבר זה הוא בהתאם למה שהרמב"ן אומר בפרשת אמור , שהעשה של "שבתון" ביום טוב (וכך "תשבות" של שבת) הוא גם על דברים שאינם מל"ט המלאכות, אלא מפני שבעשותו מלאכות אלו אין לאדם שבות ומנוחה מל"ט המלאכות - והן נכללות בעשה של "שבתון", כך סובר גם ה"מגיד משנה" , והוא מפרש שם בפירושו הראשון, שגם הרמב"ם סובר כך, שהתורה אמרה "תשבות" מהדברים שיש בהם עמל (יגיעה) למרות שאין הם מלאכה (מה שהתורה קוראת מלאכה) שעליה ישנו הלא-תעשה של "לא תעשה כל מלאכה", למרות שה"לחם משנה" מפריך סברה זו, אבל מה"מגיד משנה" מסתבר כך. ישנם המפרשים , ששתי הגירסאות ב"תניא" כאן, הן אמת, והן תלויות במחלוקת שבירושלמי , שר' בא ור' ירמי' סוברים שה"עשה" שבשביעית ("שש שנים תקצור שדך ושש שנים תזמור כרמך ולא בשביעית ולאו הבא מכלל עשה - עשה") הוא לגבי דברים שאין עליהם לאו (שכך צריך להיות גם לגבי שבת, שהעשה של "תשבות" הוא על דברים שאינם בכלל הלאו של "לא תעשה כל מלאכה"). בהתאם לכך באה ההגהה כאן ב"תניא": "ולא אבנים וקורות כבידות בלבד ". ור' יוסי סובר, שה"עשה" של שביעית הוא רק על הדברים שיש עליהם לאו, ואילו הדברים שאין עליהם לאו - אסורים רק מדרבנן. בהתאם לכך הרי כך הדבר גם לגבי שבת, שה עשה של שבת הוא רק על מה שיש עליו לאו, ואילו הדברים שאין עליהם לאו אסורים רק מדרבנן. וכיוצא בהן -
בדומה למצות תפילין וללא-תעשה של שבת, הן כל המצות, בין מצות עשה בין מצות לא תעשה, הן סתומות ולא מפורשות וגלויות וידועות אלא על ידי תורה שבעל פה. ומשום הכי -
ולכן, כתיב -
כתוב, על תורה שבעל פה: "אל תטש תורת אמך", כמו שכתוב בזהר, משום שעל דרך משל כמו שכל אברי הולד כלולים בטפת האב בהעלם גדול, והאם מוציאתו לידי גלוי בלידתה ולד שלם ברמ"ח -
248, אברים ושס"ה -
365, גידים, -
שזו הרי ה"בינה יתירה" ש"ניתנה באשה"HS, הכוח לגלות מה שהיה כלול בהעלם - באופן שלם, ככה ממש -
נקראת תורה שבעל פה "תורת אמך ", שכן כל רמ"ח -
(248) מצות עשה ושס"ה -
(365) מצות לא תעשה באים מההעלם אל הגלוי בתורה שבעל פה, ורישיה דקרא -
ההתחלה של הפסוק "ואל תטוש תורת אמך" - "שמע בני מוסר אביך" קאי -
מוסב, א -
על תורה שבכתב, -
הנקראת "תורת אביך", דנפקא מחכמה עלאה -
שכן, תורה שבכתב באה מ"חכמה עילאה" (עליונה), הנקראת בשם "אב". וזהו שכתוב: "אשת חיל עטרת בעלה", -
כמובא בראשית אגרת זו, כי התורה שבעל פה הנקראת "אשת חיל", המולידה ומעמדת חילות הרבה, כמו שכתוב: "ועלמות אין מספר" - אל תקרי "עלמות" אלא "עולמות", -
עולמות בלי מספר, אלו הלכות -
שבתורה, דלית לון חשבנא, -
שאין להן מספר, כמו שכתוב בתקונים, -
בתיקוני זוהר, וכלן -
כל ההלכות, הן בחינת גלוי רצון העליון ברוך-הוא הנעלם בתורה שבכתב, -
לכן נקראת תורה שבעל פה "אשת חיל", שכן היא מעמידה הרבה חיילות, ההלכות הרבות שבתורה שבעל פה. להלן יסביר רבנו הזקן, מה ששאל בתחילת האגרת, על מה שחכמינו ז"ל אומרים "ודאשתמש בתגא וכו'" שהכוונה היא ל הלכות, "כתרה" של תורה - מדוע "הלכות" דוקא נקראות כתרה של תורה, וכן מדוע דוקא זה ששונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא - מדוע הלכות דוקא ולא ענין אחר שבתורה? ורצון העליון ברוך-הוא הוא למעלה מעלה ממעלת -
ומדריגת חכמה עלאה, -
חכמה עליונה, וכמו כתר ועטרה שעל המחין שבראש, -
כך הכתר הוא למעלה מה"חכמה" שהיא מוחין, לכן נקראו ההלכות בשם "תגא" ו"כתרה של תורה", -
שכן, ההלכות הן הגילוי של רצון העליון, ורצון הוא כתר, ו"השונה הלכות מבטח לו שהוא בן עולם הבא", -
"הלכות" דוקא, יותר מאשר על ידי ענין אחר בתורה, על ידי התלבשות נפש-רוח-נשמה שלו ברצון העליון ברוך-הוא, כנזכר לעיל: - שהלבושים לנשמה בעולם הבא הם המצוות, וגילוי רצון העליון שבמצוות הוא הרי בהלכות דוקא, שבהן מתבטא בבהירות מה הוא הרצון העליון שבמצוות.