מה שאין כן בסדר ההשתלשלות, -

בידיעת ולימוד סדר ההשתלשלות של העולמות והספירות שלמעלה, אף אם משיג המציאות -

של המדריגות הרוחניות של סדר ההשתלשלות, לא עדיף מצד עצמו -

מצד הדבר עצמו של ידיעת ולימוד ההשתלשלות, כלימוד המצות -

ההלכות של המצוות, שמשיג ותופס המהות, -

מבחינת טעם אחר אפשר שיהיה לו עדיפות ועליונות, כפי שיסביר להלן, שזה מביא ל"לב שלם", ליראה שהיא תכלית כל המצוות, אך מצד עצמו אין זה עדיף מלימוד ההלכות של המצוות שבהן הוא יודע ומשיג את המהות, ומעלה עליו כאלו קיים בפעל ממש, -

בלמדו ההלכות של המצוה, נחשב לו כאילו קיים את המצוה בפועל ממש, כמו שכתוב: "זאת התורה כו'". -

לעולה ולמנחה, אומרת על כך הגמרא , מי שעוסק בתורה הרי הוא כאילו הקריב עולה ומנחה וכו'. הרי, שבלימוד הנגלה של הלכות המצוות יש בפרט מסויים מעלה מרובה יותר מאשר בלימוד פנימיות התורה, הלימוד של סדר ההשתלשלות, שזה בענין של "מהות", שבלימוד ענינים שהוא יודע את מהותם, כפי שהדבר בהלכות של מצוות הנעשות בענינים גשמיים, ואת הענינים הגשמיים הרי הוא יודע את מהותם, כן חכמתו יתברך שבהלכות, הרי ירדה בענינים הגשמיים שאודותם דנים בהלכות - הרי מבין הוא "חכמתו יתברך" בהשגת המהות, ונעשה על ידי כך אופן היחוד העליון ביותר של מקיף ומוקף, המבואר בפרק ה' ב"תניא", ששכל האדם מתאחד בתכלית עם השכל והחכמה של תורה שהיא חכמתו יתברך, ועל ידי כך נעשה גם היחוד של נפש האדם (שלמעלה משכל) עם "אור אין סוף" ברוך הוא המלובש בחכמתו יתברך. כל האמור הוא בשעה שההשגה שהוא מבין בתורה היא השגת המהות, וכאמור לעיל, הרי זה דוקא בלימוד המצוות של תורה שבהן ישנה השגת המהות, ואילו בלימוד וידיעת סדר ההשתלשלות, שדנים במדריגות רוחניות, כמו אופנים, חיות ושרפים של עולמות בריאה- יצירה-עשיה, או אף למעלה מזה - בפרצופים של עולם ה"אצילות" וכו' - שם אין השגת המהות כי אם ידיעת המציאות בלבד. אף על פי כן - יסביר רבנו הזקן להלן - ישנה מעלה ועליונות בידיעת ולימוד סדר ההשתלשלות, שלא זו בלבד שאינה נופלת מלימוד המצוות של תורה - אלא היא אף למעלה מזה. אלא שידיעת המציאות מההשתלשלות, היא גם כן מצוה רמה ונשאה , ואדרבה עולה על כולנה, -

על כל שאר המצוות ולימוד הלכות התורה, כמו שכתוב : "וידעת היום כו'", -

כלומר, שצריכה להיות דעת והשגה באלקות, וכן כתוב : "דע את אלקי אביך כו'", -

שגם משמעותו היא שצריכה להיות דעת והשגה באלקות, ומביאה ל"לב שלם" כו', -

כפי שמסיים בדברי הימים: "ועבדהו בלב שלם", ש"דע את אלקי אביך" מביא שיהיה "ועבדהו בלב שלם", ובהתאם לפירוש בביאור "ולא תשבית" ב"לקוטי תורה" , הכוונה היא, שזה מביא ליראה שהיא תכלית כל המצוות, ככתוב : "ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלקינו" - הרי שתכלית כל המצוות היא להגיע ל"ליראה את ה' אלקינו". ולימוד פנימיות התורה וידיעת סדר ההשתלשלות, שמקיימים בהם מצות "וידעת היום" ו"דע את אלקי אביך" מביאים ל"לב שלם" של "ליראה את ה' אלקינו". ובלשון רבנו הזקן: שהוא העיקר, -

"לב שלם" ויראת ה' הם עיקר ותכלית כל המצוות, וכאמור לעיל, של"לב שלם" וליראה מגיעים על ידי ידיעת והשגת סדר ההשתלשלות, למרות שהיא ידיעת והשגת המציאות בלבד, והשגת המציאות

הוא להפשיט -

הענינים של מדריגות סדר ההשתלשלות, מגשמיות כו'. -

כלומר, שיהיה ציור ברוחניות הענינים. בהתאם להערת הרבי בכמה וכמה מקומות , לימוד פנימיות התורה באופן של "יתפרנסון מיני'", באופן של "פרנסה" והשגה, הוא דוקא כשזה בא בביאורים המסבירים הענינים בהסברים של שכל והשגה - תורת חסידות חב"ד - כדי שתהיה השגה והבנה יסודית בענינים אלה, רק שזו -

מצות "וידעת היום", שתהיה ידיעה והשגה באלקות, היא מצוה אחת מתרי"ג, -

מ-613 המצוות, והאדם צריך לקים כל תרי"ג, -

המצוות, לפי שהן השתלשלות המהות דחיצונית דכלים דאצילות, -

כפי שהסביר לעיל המעלה שבזה, לכך -

לכן, צריך להרבות בלמוד כל התרי"ג -

מצוות, ללמוד ההלכות של כל המצוות, וקיומן בפעל ממש -

שהלימוד הרי מביא לידי מעשה, לקיים בפועל כל המצוות, במחשבה דבור ומעשה, שהן בריאה-יצירה-עשיה, -

(מחשבה היא בריאה, דיבור - יצירה, ומעשה - עשיה), לברר ברורין אשר שם. -

בעולמות בריאה-יצירה-עשיה, וכפי שהוסבר לעיל, שבירור הניצוצות הוא תכלית סדר ההשתלשלות.