ומה שכתוב ב -

זוהר פרשת פקודי: -

דף רמ"ה עמוד ב', הנזכר לעיל, שתפלה שלא בכוונה נדחית "גו רקיע תתאה", -

לרקיע התחתון, הרי על כל פנים התפלה עולה ב"רקיע תתאה", וב -

זוהר פרשת ויקהל -

דף ר"א עמוד ב' הנזכר לעיל, משמע דדוקא אי איהי מלא כדקא יאות סלקין עמה עד אוירא דרקיע דלעילא כו' -

שדוקא אם זו מלה כדבעי (אם התפלה היא בכוונה), היא עולה איתה עד לאויר הרקיע העליון, הרי, מתי היא עולה לרקיע? - דוקא כשזה "מלה כדקא יאות", כשהיא בכוונה, כיצד זה תואם, איפוא, למה שאומר בפרשת פקודי, שגם כשהתפלה היא שלא בכוונה היא עולה על כל פנים ברקיע תתאה (התחתון)? לא קשה מידי; -

לא קשה כלל, דרקיע תתאה -

התחתון, מאינון רקיעין דמדברי גו עלמא שבפרשת פקודי -

מאותם רקיעים המנהיגים בעולם, הן דמלכות דעשיה, ודפרשת ויקהל -

הרקיע אודותו מדובר בפרשת ויקהל שבזוהר, הן ד"זעיר אנפין" דעשיה, כמו שכתוב בעץ חיים שער השמות פרק ג גבי "זעיר אנפין" דעשיה, עין שם. -

אפשר ללמוד, שבשאלה היתה הסברה, שה"רקיע תתאה" שבזוהר פרשת פקודי הוא גם המקום והמדריגה של "רקיע דלעילא" אשר בזוהר פרשת ויקהל, שהרי גם "רקיע תתאה" הוא " לעילא מן שמשא", למעלה מן השמש, ואילו בתירוץ הם שתי מדריגות נפרדות, בזוהר פרשת פקודי הוא "מלכות דעשיה" ובפרשת ויקהל הוא "ז"א דעשיה", שם עולה התפלה כשהיא "כדקא יאות", כדבעי, ומשם - למעלה יותר באלקות של עשר הספירות של "יצירה" ו"בריאה" - כנזכר לעיל, אלא בעיקר הוא רוצה ''להודיע'' את הדיוק, שבאם אין זה "כדקא יאות", כדבעי, אין היא עולה אף לא "ב"ז"א דעשיה" - כי אם ב"מלכות דעשיה". יכולים להסביר בזה, שבתפלה שלא בכוונה, כשהתפלה נדחית ל"רקיע תתאה", אין זה ענין של עליה של תפלה לפעול ה פעולה שעל התפלה לפעול, שכן, כדי לפעול מילוי הבקשות שבתפלה - צריך הרי להימשך מ למעלה מהעולם - ב עולם, לפעול רפואתו של חולה או ברכת השנה וכדומה, הרי בשעה שהתפלה נדחית עד "מלכות דעשיה" - הרי זה המקום והמדריגה שמהם מקבלים כל עניני ה עולם חיות, אי אפשר הרי שתהיה משם המשכה למלא ענין ה חסר בעולם, ואילו בשעה שהעליה היא ב"ז"א דעשיה" (וזאת על ידי תפלה בכוונה) שמשם יכולה להימשך המשכה בעולם למלא את הבקשה בענינים החסרים בעולם. והא דמשמע -

ומה שנראה לכאורה בפרשת פקודי -

בזוהר, דגם תפילה פסולה -

תפלה שלא בכוונה, שמחשבות זרות מתערבות בה, עולה עד היכל הראשון שממנו נדחית למטה, והוא ב"זעיר אנפין" דבריאה -

ה"היכל הראשון" הוא בז"א דבריאה. הרי, שאפילו תפלה פסולה עולה לכתחילה עד ז"א דבריאה? - לא קשה מידי; -

לא קשה כלל, שהרי אפלו כל העונות ממש קלות וחמורות עולות לשם אפלו עד היכל הד', כמו שכתוב -

בזוהר שם, דף רנב עמוד א, אלא ודאי שאין מהות העליות שוות, ואין ערוך ודמיון ביניהם -

בין ה"עליות", אלא בשיתוף השם בלבד, -

שכולן נקראות בשם "עליה", ודי למבין. -

כלומר, העליה של הענינים הטובים, היא עליה שהדבר מתעלה שם במדריגה עליונה יותר בקדושה, ופועל מה שהוא צריך לפעול; ואילו בעליה של עוונות - הדבר הפוך, היא פועלת שם - במדריגה העליונה יותר שבקדושה - פגם. על דרך זה מה שאומרים שתפלה פסולה עולה עד "היכל הראשון", אין זה ענין העליה שבתפלה בכוונה. ובזה יובן גם כן מה שכתוב שם -

בזוהר דף רמז, שבהיכל הב' [אולי צריך להיות: אזדמן הממנה. ואולי צריך להיות: קימין הלבושים] ממנה על הלבושים שמלבישים הנשמה ממעשה המצות, -

מובאות כאן גירסאות שונות שרבנו הזקן מעתיק כאן מהזוהר: או "אזדמן הממונה", הממונה נמצא במזומן, או "קיימין הלבושין", עומדים שם הלבושים, הוספת כ"ק רבינו: וואס אזדמן או קיימין איז בהיכל הב' - מדגיש זייער שייכות צו היכל הב' - [ אזדמן וקיימין הוא בהיכל הב' - מדגיש - שייכותם להיכל הב'], אף שהן -

מעשה המצוות ובמילא הלבושים לנשמה הנעשים ממעשה המצוות, הן בגן עדן התחתון דעשיה, כמו שכתוב שם -

בזוהר, דף רי. -

כיצד, איפוא, אומרים שבהיכל הב' שבעולם ה"בריאה" ישנו הממונה או הלבושים שממעשה המצוות? אלא, כאמור, לעיל, מהות העליה אינה דומה, ובמילא מובן, שמבלי הבט על כך שהמקום והמדריגה למצוות המעשיות הוא בגן עדן התחתון של עולם ה"עשיה" - אין בכך סתירה למה שאומרים שהנשמה עולה בהיכל הב' של עולם ה"בריאה" ואשר משם באים הלבושים לנשמות ממעשה המצוות - שכן, "מהות" העליה אינה דומה, מה שאומרים שהעליה היא עד עולם ה"בריאה" על ענין שיש לו שייכות למעשה המצוות - אין זו העליה הנעשית ממעשה המצוות עצמן בגן עדן התחתון של עולם ה"עשיה", ולכן, למרות שהמדריגה ממעשה המצוות עצמן היא בגן עדן התחתון של עולם ה"עשיה", אין זה סותר למה שהנשמות יכולות לעלות בעולם ה"בריאה" ואשר משם באים הלבושים ממעשה המצוות, שכן עליה זו איננה עליה ממש כפי העליה שממעשה המצוות עצמן.

והנה, תפילה פסולה -

תפלה עם מחשבות זרות, עדיפא -

עדיפה, מתורה שלא לשמה ממש, -

מאשר תורה מתוך פניה של כבוד וכדומה, שהיא -

תורה שלא לשמה ממש, היא תחת השמש -

כלומר, שאין היא עולה כלל למעלה, כנזכר לעיל מהזוהר שתורה היא "לעילא מן שמשא", למעלה מן השמש, אך כשהוא "עביד בגין יקרי"', כשהוא לומד מתוך פניה של כבוד וכדומה, היא "תחת השמש", והתפילה -

גם תפלה פסולה, היא גו רקיע כו'. -

היא ברקיע תחתון, כנזכר לעיל, הרי שבפרט זה תפלה פסולה היא למעלה מתורה שלא לשמה ממש, אבל תורה סתם שאינה שלא לשמה רק מאהבה מסתרת טבעית -

להקדוש ברוך הוא, שיש בכל יהודי בטבע, שכן, גם כשהוא לומד תורה סתם, מפני שכך הרגילו אותו ללמוד תורה - הרי, אבל, בפנימיות יש בזה האהבה המסותרת שבטבע כל אחד מישראל להקדוש ברוך הוא, לא גרעא -

אינה גרועה, מהבל פיהן של תינוקות של בית רבן, -

ילדי ה"חדר" שלומדים תורה, דסליק לעילא, -

שעולה למעלה, מפני שהוא הבל שאין בו חטא, וסליק לעילא -

הבל הפה של תינוקות של בית רבן עולה למעלה, אף אם הוא שלא לשמה ממש, -

כי אם, מיראת הרצועה שביד הסופר, -

ה"מלמד", הרי, שלימודם, במקרה זה, הוא רק מפני פחד הרצועה - ואף על פי כן זה עולה למעלה, כיוון שאין בזה שום חטא, כך גם כשלימוד התורה הוא סתם - לא שלא בכוונה, הרי שאין בלימוד זה שום חטא (שלא כפי שהדבר בלימוד תורה שלא לשמה, לשם פניה), ולכן זה עולה למעלה, ועין שם -

בזוהר, דף רנה עמוד ב, שהמלאכים הם מעלים ההבל של תינוקות של בית רבן עד האצילות: