אבל בצאת השכינה מקליפת נוגה [נסח אחר: מהקליפות] אחר שישלם ברור הניצוצות, ויפרד הרע -  של הקליפות, מהטוב -  של קדושה, ו"יתפרדו כל פועלי און", ולא שלטא אילנא דטוב ורע -  ולא ישלוט "עץ הדעת טוב ורע", שהוא, כאמור לעיל, קליפת "נוגה" השולטת בזמן הגלות, בצאת הטוב ממנה -  שכן, השליטה שיש לה כיום, היא מצד החלק הטוב שבה, ואילו כשחלק הטוב יצא ויתברר ממנה - לא תהיה השליטה בידה יותר, אזי לא יהיה עסק התורה והמצות לברר ברורין, -  כפי שהדבר עתה, כי אם ליחד יחודים עליונים יותר, -  למעלה מהיחודים הנעשים על ידי לימוד תורה וקיום מצוות כעת, להמשיך אורות עליונים יותר מהאצילות , כמו שכתב האר"י ז"ל. והכל -  כל האמור ייעשה, על ידי פנימיות התורה, -  חלק הנסתר שבתורה, לקים המצות בכונות עליונות שמכונות לאורות עליונים כו'. -  הכוונות באות כדי להמשיך אורות עליונים ביותר, כי שרש המצות הוא למעלה מעלה באין-סוף ברוך-הוא -  שלמעלה מ"אצילות". (ומה שאמרו רז"ל  ד"מצות בטלות לעתיד לבא", הינו ב -  זמן שאחרי תחית המתים, אבל לימות המשיח קדם תחית המתים - אין בטלים) ויצטיינו בהמשכת המשכות גבוהות יותר מאשר ההמשכות הנמשכות כעת על ידי המצוות, ולכן יהיה גם עקר עסק התורה גם כן בפנימיות המצות וטעמיהם הנסתרים. -  ביחודים העליונים הנעשים על ידי המצוות, ובטעמים מדוע על ידי אופן זה דוקא של קיום המצוות ממשיכים אורות עליונים ויחודים עליונים. אבל הנגלות -  הענינים של נגלה דתורה, יהיו גלוים וידועים לכל איש ישראל בידיעה בתחלה -  מבלי שיצטרכו להתייגע להגיע לאותה ידיעה, בלי שכחה, ואין צריך -  ולא יצטרך האיש הישראלי לעסוק בהם, אלא לערב רב שלא יזכו למטעם מאילנא דחיי, -  לטעום מעץ החיים, שהוא פנימיות התורה והמצוה, -  וכיוון שהם לא יזכו לטעום מפנימיות התורה - לכן וצריכים -  ויצטרכו לעסק [בתורה] במשנה, -  כדי, להתיש כח הסטרא אחרא הדבוק בהם (על ידי עסק התורה ( בכתב יד ליתא)), -  הם יצטרכו להחליש את הכוח של סטרא אחרא, שלא תשלט בהם להחטיאם, כדכתיב: -  כמו שכתוב: "והחוטא בן מאה שנה יקלל", שיהיו חוטאים מערב רב. -  הרי שגם אז יהיו חוטאים, והם ה"ערב רב" שסטרא אחרא דבוקה בהם, ולכן יהיו הם זקוקים לאמצעים להחלשת הסטרא אחרא שלא תביא אותם לידי חטא. ולא רק כדי להחליש את הסטרא אחרא יהיו צריכים להזדקק לנגלה דתורה, כי אם - וגם למעשה יהיו צריכים לפרטי הלכות אסור וטמאה יותר מישראל, שלא יארע להם -  לבני ישראל, פסול וטמאה ואסור, "כי לא יאנה כו'". -  לצדיק כל און" - וכך יהיו אז כל ישראל בגלוי ובפועל במדריגת צדיק, וגם אפשר וקרוב הדבר -  לומר, שידעו מפנימיות התורה כל גופי התורה הנגלית, כמו אברהם אבינו עליו השלום, -  שידע מפנימיות התורה כל הענינים של נגלה דתורה, שכן, הגמרא הרי אומרת שאברהם אבינו קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה, והרי ישנם ענינים בתורה ובמצוות שלא היה שייך שיהיו אז בגשמיות, כמו למשל תפילין שכתוב בהם ענין יציאת (מגלות) מצרים וכדומה, אלא, קיום המצוות של אברהם אבינו היה בפנימיות וברוחניות (כפי שמסביר רבנו הזקן ב"תורה אור" וב"לקוטי תורה" - הרי שידע כל עניני התורה מפנימיות התורה, וכך ידעו זאת כל ישראל בזמן המשיח. ולכן אין צריכים -  לא יצטרכו, לעסק בהם -  בהלכות איסור והיתר, טומאה וטהרה, כלל. מה שאין כן בזמן בית שני -  למרות שלא התפרנסו מעמי הארץ, שכן היה להם משלהם שדות וכרמים, בכל זאת היו צריכים לעסק -  בדינים אלה, גם כי -  למרות שהעסק בזה היה לא בשביל -  לדעת הלכה למעשה בלבד, אלא שזהו עקר עבודה להתיש כח הסטרא אחרא, ולהעלות ניצוצי הקדשה על ידי התורה והעבודה, כמו שנתבאר במקום אחר. ואחר הדברים והאמת, יובן היטב בתוספת באור הרעיא מהימנא דלעיל, במה שאמר "אילנא דטוב ורע כו'", -  שזה איסור והיתר וכו', רוצה לומר קליפת נוגה, שהוא עולם הזה העקר, -  ב"הערות ותיקונים בדרך אפשר" (בסוף ספר ה"תניא") מציין הרבי, שצריך לומר "עיקר עולם הזה", או "עולם הזה בעיקר", כלומר, שקליפת "נוגה" היא העיקר של עולם הזה, כפי שעולם זה הוא לפני ביאת המשיח, שאז שולטת קליפת "נוגה", זו השליטה של "עץ הדעת טוב ורע", ואילו לאחרי ביאת המשיח, תתבטל שליטתה של קליפת "נוגה", והעבודה אז לא תהיה בירור הניצוצות, כי אם הענין של יחודים עליונים. כמו שכתוב בעץ חיים, ודי למבין: