ועל כן, -

ולכן, רע בעיני המעשה

אשר נעשה תחת השמש בכלל, -

כלומר, באלה שעוסקים בעסק או בעבודה, שהם ענינים שתחת השמש (לא כמו תורה שהיא "לעילא מן שמשא", למעלה מן השמש), הרי גם כשהם עושים מה שהוא אומר להלן, שלפני התפלה או אחרי התפלה, אין הם לומדים תורה, אלא זה נעשה מושב לצים - הרי זה "רע בעיני", ובפרט בין אחי ורעי הנגשים אל ה' , "הגשה - זו תפלה" , -

כלומר אלה העוסקים בעבודת התפלה, ואחר התפלה או לפניה נעשה "מושב ליצים" רחמנא לצלן, כמו שאמרו רז"ל : "שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה כו'", -

הרי זה מושב לצים", ואם נעשה "מושב ליצים" בעשרה, -

מישראל, דשכינתא שריא עליהו -

שהשכינה שורה עליהם, אין לך עלבונא וקלנא דשכינתא -

עלבון וקלון השכינה, גדול מזה רחמנא לצלן, ואם אמרו רז"ל

על העובר עברה בסתר ש"דוחק רגלי השכינה" חס ושלום, -

הרי, העובר עברה ברבים - דוחק כל שעור קומה של יוצר בראשית כביכול , כמו שאמרו רז"ל : "אין אני והוא וכו'", -

יכולין לדור בעולם", הרי שהוא דוחה את השכינה לגמרי, שאין היא יכולה לשרות שם. אלא ש"מלך אסור ברהטים" כו' . -

השכינה היא באופן של "אסור" - כקשורה נגד רצונה שלא לשרות במקום כזה - הרי יש בכך משום עלבון וקלון לשכינה הנמצאת שם באופן של "מלך אסור וכו"'. אבל "וי למאן דדחקין לשכינתא כד יוקים לה קדשא-בריך-הוא, -

וי לאלה שמצירים את השכינה, כאשר הקדוש ברוך הוא יקים אותה, ויימא לה: -

ויאמר לה: "התנערי מעפר קומי וגו'" , ועל תלת מלין מתעכבי ישראל בגלותא: -

על שלשה דברים מתעכבים בני ישראל בגלות: על דדחקין לשכינתא, -

על שהם מצירים לשכינה, ועל דעבדין קלנא בשכינתא -

ועל שגורמים קלון לשכינה, וכו'", כמו שכתוב בזהר הקדוש .